ת"א 42229-09-13 נתשה נ' אזחימאן

1.לפני בקשה לביטול החלטה מיום 13.2.15 הנוגעת לפסק דין שניתן בתיק זה נגד המבקש ביום 21.5.14 בהיעדר הגנה. אין חולק, כי ביום 1.10.14 הוגשה בקשה לביטול פסק דין ואולם, נוכח תקלה שנסיבותיה אינן ברורות לאשורן. התקלה נסובה סביב אי סריקת הבקשה לביטול פסק דין, זאת, חרף ציון הגשתה לתיק, הבקשה לא נסרקה באופן מסודר עד עצם היום הזה (ניתן היה ללמוד אודות קיומה רק מצירופה לבקשת המבקש שהוגשה ביום 14.10.15).

2.רקע עובדתי - ביום 21.5.14 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד המבקש. ביום 1.10.14 הוגשה בקשה לביטול פסק דין. בשלב זה הוגשו בקשות שונות להארכת מועדים ולמחיקת הבקשה על ידי המשיב. כך, ביום 22.1.15 הוגשה בקשת המשיב למחיקת בקשת המבקש שהוגשה ביום 1.10.14 להורות במעמד צד אחד לביטול פסק דין (בבקשה נרשם בשגגה "בקשה להארכת מועד") , זאת, בהיעדר תגובה חרף החלטה שניתנה לעשות כן. עיקר בקשת המשיב למחיקת הבקשה להארכת מועד נסובה סביב הפרת המבקש את הוראות תקנה 241 (ב) לתקנות הסדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בכך שלא המציא העתק ממנה למשיב. המשיב ביצע פניות רבות למבקש על מנת להציל ממנו עותק מהבקשה שהוגשה ביום 1.10.14 ואולם כל ניסיונותיו עלו בתוהו. רק לאחר החלטת בית המשפט, המציא המבקש העתק מהבקשה למשיב. בסעיף 24 לבקשה למתן ארכה הודה המבקש, כי כתב התביעה נמסר לידיו ואולם סבר לתומו, כי חברת הביטוח תטפל בעניין והיא זו שתגיש כתב הגנה מטעמו. המשיב סבור, כי טענת המבקש בעניין זה אינה מתקבלת על הדעת, נוכח היקף התביעה ומהותה ואינה עומדת במבחן השכל הישר. לו אמת הייתה בטענת המבקש, היה זה פועל לפנות לסוכן הביטוח/חברת הביטוח על מנת שזו תעמיד לו עורך דין וכיוצ"ב.

3.ביום 13.2.15 ניתנה החלטת בית המשפט כדלקמן: "בנט המשפט ישנה לכאורה בקשה שהוגשה ביום 1.10.14 אולם היא אינה סרוקה, ולמרות החלטות בית המשפט מיום 18.12.14 ומיום 27.1.15 לא הוגשה. אניח כי מדובר בטעות של המזכירות וכי לא הוגשה כל בקשה ביום 1.10.14. משכך, אין צורך במתן כל החלטה נוספת, פסק הדין מיום 21.5.14 עומד בעינו והתיק יוותר סגור".

4.ביום 14.10.15 הוגשה בקשה מטעם המבקש לביטול החלטת בית המשפט מיום 13.2.15. לטענת המבקש, ככל הנראה, בשל טעות של מזכירות בית המשפט הבקשה לא נסרקה כראוי ובשל כך, חרף העובדה כי הבקשה לביטול פסק דין הוגשה כדין, היא איננה סרוקה בתיק. לטענת המבקש, ההחלטות מיום 18.12.14 ומיום 27.1.15 (נשוא החלטת בית המשפט) בהן הורה בית המשפט למבקש להמציא למזכירות עותק מהבקשה מעולם לא הומצאו לידיו והוא כלל לא ידע על קיומן. משכך, החלטת בית המשפט ניתנה בשגגה על יסוד הנחה שגויה, כי המבקש לא התייחס להחלטות אלה וזנח בקשתו. לדבריו, נודע למבקש אודות החלטות אלה רק לאחר קבלת האזהרה שהומצאה לידיו בלשכת ההוצאה לפועל.

5.ביום 18.11.15 הוגשה תגובת המשיב לבקשה במסגרתה התנגד המשיב לביטול החלטת בית המשפט. המשיב מבקש לדחות טענות המבקש בדבר אי קבלת החלטות בית המשפט משיקולי היגיון ושכל ישר. שכן, לא עלה בידי המשיב להמציא אסמכתאות מהן עולה, כי המבקש אכן קיבל את החלטות אלה לידיו. עם זאת, המשיב סבור, כי נוכח חלוף הזמן הרב (כשמונה חודשים) ממתן ההחלטה, יש לראות בכך, כמי שידע על החלטות אלה כמעין ידיעה קונסטרוקטיבית.

6.לאחר שעיינתי בבקשה לביטול החלטה מיום 13.2.15 ובתגובה לה, שוכנעתי, כי דין הבקשה לביטול החלטה להתקבל בכפוף להשתת הוצאות ראויות. עיון באישורי המסירה בתיק מלמד, כי ההחלטות מיום 18.12.14 ומיום 27.1.15 נשלחו לעורך דין עזרא בריק, ב"כ המבקש בזמנים הרלוונטיים ונמסרו לידיו כדין. מסירת החלטות אלה לב"כ הנתבע כמוהן כמסירתן לידי המבקש עצמו. אולם, אין אינדיקציה, כי החלטת בית המשפט מיום 13.2.15 התקבלה על ידי ב"כ המבקש. נוכח החלטות אלה (מיום 18.12.14 ו-27.1.15 ) ובהיעדר תגובת ב"כ המבקש נדמה, כי החלטת בית המשפט ניתנה כדין. עם זאת, נוכח אי קיומה של אינדיקציה לקבלת החלטת בית המשפט מיום 13.2.15 סבורני, כי יש ליתן למבקש את זכות הטיעון כאשר לא ניתן להתעלם בשלב זה מסיכויי ההגנה שהועלו על ידו. לאחר שבחנתי האינטרסים השונים של הצדדים סבורני, כי ניתן לרפא מחדלי המבקש באמצעות השתת הוצאות ראויות.

7.לאור האמור -הנני מורה על ביטול החלטה מיום 13.2.15 בכפוף להוצאות בסך 7,500 ₪. מורה למבקש להגיש בקשה מסודרת של הבקשה לביטול פסק דין וזאת בתוך 14 ימים מהיום. ככל שפסק הדין הוגש באיחור תצורף לו בקשה להארכת מועד. המשיב יגיש תגובה לבקשות בתוך 14 ימים לאחר מכן והמבקש יגיש תשובתו בתוך 7 ימים לאחר מכן.

קובע מועד לתזכורת פנימית ליום 1.5.16.  

המזכירות תדאג לשלוח עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.