פלג ואח' נ' קיבוץ מעיין צבי אגודה שיתופית חקלאית בע"מ

מבוא

1.מונחת בפניי תובענה למתן פסק דין הצהרתי אשר יצהיר, כי לאחים - אסף פלג, עמית פלג, ולנעמי ווילר (להלן: "התובעים") זכויות לשיוך הדירה בקיבוץ מעיין צבי (להלן: "הקיבוץ"), בה גר חבר הקיבוץ, המנוח מר מרון סטנלי ז"ל (להלן: "המנוח סטנלי" או "סטנלי") עד פטירתו - היא הדירה הניצבת על מגרש מס' 108ב', על חלק מחלקה 50 בגוש 10195 (להלן: "הדירה").

כן מבקשים התובעים, כי יוצהר שהם זכאים לדמי שימוש ראויים ו/או לדמי השימוש שייגבו בפועל בגין השימוש בדירת המנוח סטנלי, החל מיום הגשת התביעה ועד למועד השיוך בפועל.

2.סטנלי נפטר ביום 17.12.2015, ולאחר מותו נפתחה צוואה אשר נערכה על ידו, בכתב ידו, ביום 11/11/2008 ואשר הופקדה בכספת הקיבוץ (להלן: "צוואת המנוח" או "הצוואה"). בצוואה ציווה סטנלי את זכויותיו בדירה, לאביהם של התובעים, מר יהודה פלג ז"ל (להלן: "יהודה"). יהודה, שהיה גם הוא חבר בקיבוץ, נפטר ביום 13.04.2013 והותיר אחריו צוואה (להלן: "צוואתו של יהודה") בה הוא ציווה את כל נכסיו לשלושת ילדיו, הם התובעים. הצוואה הוכרזה כבת תוקף ביום 16.03.2017, בפני הרשמת לענייני ירושה בחיפה.

3.יוסבר, כי עסקינן בתביעה נגד קיבוץ בסטטוס "מתחדש" אשר החליט, זה מכבר, בהחלטה שהתקבלה באסיפה הכללית שהתקיימה ביום 23.12.2003, כי יבוצע שיוך של דירות הקיבוץ לחברים, כך שבעתיד הזכויות בדירות תרשמנה על שם החברים. החלטת מועצת מקרקעי ישראל, מספר 751 (להלן: "החלטה 751" או "החלטת השיוך").

אין חולק על כך שזכות ההורשה של יחידת המגורים שמקבל חבר במסגרת הליך השיוך על פי החלטה 751, ניתנת להורשה. וכך נקבע בסעיף 7(ה) להוראת אגף מספר 53 שהוצאה, ביום 14/4/96, על ידי האגף החקלאי במינהל מקרקעי ישראל: "תוקף הזכאות לחכירת יחידת מגורים קיימת יהיה תאריך החלטת האסיפה הכללית של האגודה בדבר השינוי. זכות זו תהיה שמורה לצאצאים, במקרה של פטירת החבר, חו"ח, בין מועד ההחלטה לבין המועד שההחכרה תהיה ניתנת למימוש בפועל, בכפוף להסכמת האגודה, בהתאם להחלטה". כן ראו: ת"א (מחוזי נצ') 105/10 עמוס אמיר נ' קיבוץ נאות מרדכי (20.10.2005) (להלן: פרשת "עמוס אמיר").

4.המחלוקת העיקרית, העומדת בלב תביעה זו, היא האם יהודה אכן ירש את זכויותיו של סטנלי בדירה, מכוח הצוואה, למעשה - האם בעת פטירתו של סטנלי, נותרו לסטנלי זכויות בדירה אותן יכול היה יהודה (ולאחריו יורשיו - הם התובעים) לרשת. זאת - למרות העובדה, שמספר שנים לאחר עשיית הצוואה ע"י סטנלי, והפקדתה בכספת הקיבוץ, כתב סטנלי, בכתב ידו שהוא מוותר על זכויותיו בדירה ומשאיר אותה ברשות הקיבוץ. דברים אלה כתב סטנלי על גבי פנייה שקיבל מהנהלת החשבונות של הקיבוץ (להלן: "פניית הקיבוץ") ובה התבקש להעביר העתק עדכני של תעודת הזהות שלו לצורך הכנת מסמכי השיוך. וכך כתב: "אני מוותר על השיוך ומשאיר את הדירה ברשות הקיבוץ". מתחת לדברים אלה כתב סטנלי את שמו "סטנלי מרון" ואת התאריך: "11/6/12" (להלן: "הודעת הויתור").

5.במסגרת פסק דין זה יהא עליי להחליט, אילו זכויות היו למנוח סטנלי בקשר לדירה והאם הוא אמנם ויתר על זכויותיו אלה, ויתור מלא ותקף, שנעשה בגמירות-דעת.

שאלה נוספת שיהיה צורך לתת עליה את הדעת (ככל שאקבע כי סטנלי לא ויתר, בגמירות-דעת, על זכויותיו בדירה) היא, האם זכאים התובעים להצטרף כיום להליך השיוך בקיבוץ, זאת - נוכח ההחלטות השונות שהתקבלו על ידי הקיבוץ בנוגע לשיוך, לרבות בנוגע למועדים בהם ניתן להצטרף להליך.

עיקרי העובדות הצריכות לעניין:

6.אביא כאן רק את המסגרת העובדתית וככל שיהיה צורך בכך, יובאו פרטים עובדתיים נוספים במסגרת פרק הדיון.

קיבוץ מעין צבי, השייך למועצה אזורית חוף הכרמל, הוקם בשנת 1938, והוא מראשוני הקיבוצים במדינת ישראל. בדומה לקיבוצים רבים במדינה, הקיבוץ היה בעבר, עד לשנת 2003, קיבוץ "שיתופי", עד שבהחלטה דרמטית שהתקבלה ביום 23.12.2003, באסיפה הכללית של הקיבוץ, הוחלט "להפריט" את הקיבוץ ולהפכו לקיבוץ "מתחדש".

יודגש, כי מדובר בהחלטה מהותית, אשר מרגע קבלתה השתנו קווי היסוד של הקיבוץ השיתופי ללא הכר. בניגוד למצב הקודם שאופיין באידיאולוגיה שיתופית, קידום רווחתו של הקיבוץ ולא של הפרט ובו כל שכרם של חברי הקיבוץ מעבודתם משך כל השנים, הועבר לקופת הקיבוץ, והחברים לא היו זכאים לצבור רכוש כלשהו לעצמם, מרגע השינוי, הועבר מרכז הכובד בקיבוץ, לקידום רווחתו של החבר עצמו.

7.כחלק מהליך ההפרטה, החל הקיבוץ בהליך שיוך דירות, שמטרתו לרשום את הזכויות בדירות על שם החברים. הוחלט, תוך אימוץ החלטה 751, כי כל חבר שהיה במועד הקובע בחיים וטרם נפטר, יקבל זכות לשיוך דירה, אשר בסופו של ההליך תירשם על שמו, בחכירה מרמ"י. כמועד הקובע לצורך הזכאות לשיוך הדירות, נקבע יום 28.10.2002 (להלן: "המועד הקובע").

בענייננו, אין חולק כי במועד הקובע, היה סטנלי בחיים, בעל ותק של שנים רבות בקיבוץ וכי הוא נכלל ברשימת החברים הזכאים לשיוך. סטנלי מעולם לא התחתן ולא נולדו לו ילדים.

8.כאמור - ביום 11.11.2008 (כחמש שנים לאחר החלטת השיוך) ערך סטנלי צוואה בכתב ידו, שהופקדה בכספת הקיבוץ. בצוואה, ציווה סטנלי להוריש את זכויותיו בדירה ואת תכולתה, לחברו יהודה, שהיה אף הוא חבר באותו קיבוץ ובין השניים שררה מערכת יחסים קרובה במשך שנים רבות. כן ציווה סטנלי ליהודה 5,000 ₪ מחשבונו ואת שאר רכושו ציווה לקיבוץ.

אין חולק, כי בהתאם להחלטת השיוך וכן להחלטות הקיבוץ, מרגע השינוי בסטטוס הקיבוץ והפיכתו ל"קיבוץ מתחדש", שוּנה גם תקנון הקיבוץ, כך שהוקנתה בו לחברים, זכות לשיוך דירותיהם, הכוללת גם זכות להוריש זכות זו. הקיבוץ אינו חולק על כך שסטנלי היה רשאי לרשום בצוואה שהוא מוריש את זכויותיו בדירה ליהודה, אך טוען כי, משוויתר סטנלי על זכויותיו בדירה, טרם פטירתו, לא נותרו לו עוד זכויות בדירה אותן ירש יהודה (שנפטר לאחר הודעת הוויתור) ושאותן יכולים היו התובעים לרשת מכוח ירושתם את יהודה.