ת"א 42162-08-13 עמר נ' ק'

לפניי תביעה כספית לחיוב הנתבעת בתשלום שכר טרחה בהתאם להסכם שנכרת בינה לבין התובע.

התובע הינו עורך דין במקצועו. הנתבעת פנתה לתובע, לצורך שכירת שירותיו על רקע סכסוך משפטי בינה לבין בעלה בנוגע לחלוקת הרכוש ביניהם.

ביום 21.10.12 נחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה (להלן – "ההסכם"). בפתח ההסכם הוצהר, כי הנתבעת פנתה לתובע לצורך מסירת "הטיפול המשפט והגשת תביעות לביהמ"ש לענייני משפחה בנצרת כנגד מר .... לרבות תביעה בסעד הצהרתי לשמירת זכויות והטלת עיקולים וכל הטיפול המשפטי הכרוך בכך לרבות דיונים ובקשות הנובעות מכך (להלן – "הטיפול המשפטי")".

בסעיף 5 להסכם נקבע שכר טרחתו של התובע. בסעיף 5.5 צוין כדלקמן:

"מוסכם כי שכ"ט עו"ד עמר בסך של 50,000 ₪ + מע"מ, ישולם בכל מקרה גם אם תבחר האשה (הנתבעת – א.ס.) להפסיק את הטיפול המשפטי כנגד ... ו/או תבחר להפסיק את הטיפול המשפטי אצל עו"ד עמר מכל סיבה שהיא, לרבות אם עו"ד עמר יפוטר מייצוג מכל סיבה שהיא."

במסגרת התביעה שלפניי מבקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 50,000 ₪, מכוח סעיף 5.5 להסכם, לאחר שהתובעת הפסיקה את ייצוגו במהלך הטיפול המשפטי שהוא סיפק לה (וזאת בניכוי סכום התחלתי של 5,000 ₪ + מע"מ, ששולם ע"י הנתבעת).