ת"א 42104-02-11 פלונית ז"ל(המנוח) ואח' נ' מרכז רפואי בני ציון ואח'

התביעה

הגב' פלונית ז"ל, ילידת 1946 (להלן: "המנוחה") הגיעה למרכז הרפואי "בני ציון" בחיפה השייך לנתבעת (להלן: "המרכז הרפואי" או "בית החולים" או "הנתבעת") ביום 23.2.04 ע"י אמבולנס של מד"א, לאחר שהתמוטטה במהלך עבודתה. סיבת התמוטטותה היתה, כפי שהתברר, שבץ מוחי.

המנוחה אושפזה במחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי "בני ציון" עד ליום 26.2.04 ואז הועברה למחלקה לטיפול נמרץ עקב התדרדרות חמורה במצבה. המנוחה נפטרה בתאריך 2.3.04.

לטענת התובעים 2 ו-3 שהם ילדיה של המנוחה, מותה של המנוחה נגרם בגלל רשלנות רפואית של המרכז הרפואי.

התברר כי עם קבלתה של המנוחה לבית החולים, היא צורפה לניסוי בתרופה חדשה, ולדעת התובעים 2 ו-3 היא צורפה מבלי שידעה על מה היא חותמת, אם בכלל היא זו אשר חתמה, ולכן לא נתנה הסכמתה מדעת להשתתף בניסוי. התובעים 2 ו- 3 לא ידעו כלל כי אמם המנוחה צורפה לניסוי וממילא לא הסכימו לכך. התובעים 2 ו-3 טענו בנוסף, כי בית החולים בכוונה לא התקשר אליהם להודיעם כי אמם מאושפזת.

עוד נטען כי המנוחה לא טופלה כראוי בגלל ההשתתפות בניסוי, ונמנע ממנה עקב כך טיפול אשר היה יכול להציל את חייה.

המרכז הרפואי התרשל באבחון מצבה האמיתי של המנוחה במועד קבלתה, והימנעות מבדיקות עקב כך. בנוסף, בדיקת סי.טי אשר היתה אמורה להיערך סמוך מאוד לאשפוזה של המנוחה, לא נערכה במועד, וממילא לא נעשה אבחון מדויק, וכך לא הוברר היקף האוטם במוחה ולא ניתן לה טיפול מתאים. מצבה של המנוחה הלך והתדרדר כפי שעולה מהתיעוד הרפואי, עד למותה.

המרכז הרפואי התרשל משלא הציע למנוחה את הטיפול אשר היה קיים באותו זמן, ונועד להמיס את קריש הדם, ובכך לאפשר לה החלמה מהירה, או לפחות מזעור סכנת החיים.

בתאריך 26.2.04 נעשתה התייעצות עם בית החולים "רמב"ם", אך זה כבר היה בשלב מאוחר מדי, לאחר שמצבה של המנוחה התדרדר, היא איבדה את הכרתה, והועברה למחלקה לטיפול נמרץ. גם בכך סבורים התובעים 2, 3 כי בית החולים התרשל.

התובעים 2 ו- 3 טענו כי, התיעוד הרפואי בבית החולים נועד לכסות על מחדלי הצוות הרפואי ורשלנותם הברורה, ולהראות כביכול כי הטיפול במנוחה היה תקין. ניהול חסר של הרישומים הרפואיים, אף הוא מהווה מעשה אשר יש בו ללמד על רשלנות בית החולים ומהווה עוולה.