ת"א 4199-12-13 י.ו. טירת כרמל בע"מ נ' השוק של בבאני בע"מ ואח'

1.התובעת מבקשת להורות לנתבעים לאפשר למודד מטעמה לבקר במבנה בו הם מחזיקים – עליו נסבה התביעה שהוגשה בהליך דנן – על-מנת לערוך חוות-דעת שתוגש במסגרת ראיות התובעת. הנתבעים מתנגדים לכך; עיקר טעמם בכך שהמחלוקת שעומדת להכרעה אינה מצריכה הגשת חוות-דעת מודד.

2.עיינתי בבקשה, בתשובות ובתגובה שהוגשו בגדרה. דין הבקשה להתקבל.

3.התובעת הגישה תביעה לסילוק ידם של הנתבעים ממבנה המצוי במתחם חנויות בטירת כרמל ששטחו הכולל 29,236 מ"ר. לטענת התובעת, היא רכשה את זכויות הפיתוח במתחם והוסמכה על-ידי רשות מקרקעי ישראל לפעול לפינוי המחזיקים בו שלא כדין – ובכלל זה הנתבעים, ביחס למבנה המוחזק על-ידם (להלן המבנה).

4.נתבעים 2-1 התגוננו מפני התביעה בטענה כי הם בעלי-הזכויות והמחזיקים במבנה. לטענת נתבע 3, הוא שכר את המבנה מנתבעים 2-1.

5.למקרא טענות הצדדים, כביטויין בכתב-התביעה מזה ובתצהיר הבקשות לרשות להתגונן שהיו לכתבי-הגנתם של הנתבעים מזה, אין מקום לקבוע כי למדידת המבנה ולזיהוי שטחי החזקתם של הנתבעים במתחם אין כל רלוונטיות להכרעה במחלוקת.

6.אמת-המידה החלה בהקשר זה היא מרחיבה. סעיף 1 בפקודת הראיות מורה כך:

(א)מותר להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לענין; והוא, כשאין הוראה אחרת בפקודה זו.

(ב)בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, לסרב להוציא הזמנה אם אין בה צורך או אם ראה שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת.

הוראת דין זו מונה את העילות שעל-יסודן מוסמך בית-המשפט לדחות בקשה להזמנת עד. מדובר בעילות מוגבלות ותחומות. כלל הוא שהסמכות לסרב להזמין עד תופעל בזהירות רבה ולעיתים נדירות [רע"א 4868/15 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' גלזר, פס' 7 (29.7.2015) וההפניות שם (להלן עניין בנק לאומי); רע"א 5573/15 אברבוך נ'OTKRITIE INTERNATIONAL INVESTMENT MANAGEMENT LTD, פס' 5 (17.8.2015); רע"א 5376/12 אפולו אדקס בע"מ נ' סיטבון (2012)].