ת"א 41819-06-11 פ' ואח' נ' כדורי ואח'

התביעה בפני היא של אם, התובעת מס' 1 (להלן: "האם") ילידת 1959, ובתה, התובעת מס' 2 (להלן: "הבת"), ילידת 1978, נגד הנתבעת מס' 2 בעלת בניין ברחוב רמב"ם בעיר באר שבע המוכר בשם: "בית הלל" בגין נזקי גוף שנגרמו להם בגין עוולת הרשלנות על פי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין, נ"ח וטענה להפרת הוראה חוקית לפי סעיף 63 לפקנ"ז בגין תאונה ביום 6/4/10 בבית הלל. התביעה היא גם נגד הנתבע מס' 1 בהיותו המחזיק בבניין ובעל מניות בנתבעת מס' 1.

לטענת התובעות האם נפלה לתוך פיר כאשר תוך חיפוש של שירותים ציבוריים היא פתחה דלת בקומת הקרקע ונכנסה פנימה לסביבה חשוכה ולא ראתה כי מדובר בפיר (להלן: "הפיר" ו"דלת הפיר" בהתאמה). נטען כי כאשר הבת ביקשה לסייע לה לצאת אף היא נפלה פנימה. כתוצאה מהנפילה נגרם לאם שבר בקרסול וצלקת ועל כך הוגשה חוות דעת רפואית, והבת נחבלה אך לא נגרמה לה נכות. הנתבעים אינם חולקים כי האם ובתה נמצאו על ידי אנשים ששמעו את צעקותיהן, כי הן נפצעו והוזעקה עזרה של מד"א.

התובעות טענו לרשלנות ו/או חוסר זהירות ו/או חוסר מיומנות של הנתבעות באי אכפתיות ו/או פזיזות ו/קלות ראש בהקשר לאחזקת הפיר. כן נטען כי הנתבעים לא דאגו לביטחון המבקרים במקום; לא נקטו באמצעים למניעת התאונה; נהגו בחוסר מקצועיות ו/או חוסר מיומנות ו/או בחוסר אכפתיות ולא באופן סביר; לא נקטו אמצעים למניעת הפגיעה בתובעות. כן נטען להעדר מעש של אי שמירה על כללי הבטיחות, העדר תאורה נאותה, העדר שלט המזהיר מפני סכנה, ואי נעילת הדלת שמאחוריו הפיר ששימש חדר מכונות - סוגיות שהן בלב המחלוקת להכרעה. התובעות טוענות לחבות הנתבעים וכן כי לפי של סעיף 41 לפקנ"ז כי הן לא היו יכולות לדעת מה גרם לתאונה. כן נטען כי הנתבעים חבים כלפי התובעות על פי חיקוקים שנועדו להגנתן, מבלי לפרט את החיקוקים הרלוונטיים.

לטענת הנתבעות כתב התביעה אינו מפורט דיו כדי לדעת מה קרה; אין להם חבות כלפי התובעות; האשם הבלעדי הוא של התובעות, או גורמים אחרים; התאונה הייתה בלתי נמנעת ו/או בלתי ניתנת לצפייה; או למניעה. נטען כי הנתבעת מס' 2 היא בעלים של חלק מהבניין והיתר הוא בבעלות בעלי נכסים אחרים, אך הוסכם כי מי שבנתה את בית הלל הייתה הנתבעת מס' 2. לא נשלחה הודעת צד שלישי נגד הבעלים האחרים. לגבי הנתבע מס' 1 נטען כי הוא בעל מניות בנתבעת מס' 2 אך הוא אינו מחזיק או מפעיל של הבניין. הוכחש שהפיר הוא דבר מסוכן. נטען שאין מקום להפוך את נטל הבאת הראיות. לטענת הנתבעים הם לא התרשלו כי התובעת מס' 1 סיפרה כי חיפשה שירותים והמקום לא נועד לשירותים ולא היה בו סימון כאמור. המקום משמש כחדר מכונות בפיר של חדר המדרגות. כן נטען כי המקום היה נעול וככל הנראה נפרץ מבלי שהדבר היה ידוע לנתבעים .

לחלופין נטען לרשלנות תורמת, והתנהגות לא סבירה - בחוסר תשומת לב למדרך רגליהן של התובעות במקום לא מוכר; כניסה למקום לא מסומן ; כניסה לדלת הנפתחת כלפי חוץ; כניסה לדלת שאינה דומה לשירותים; כניסה למסדרון צר שאינו דומה לכניסה לשירותים; כניסה למקום שלא צפוי שאדם יכנס אליו; כניסה לאזור לא מוכר בבניין לא מוכר; כניסה לתוך הכניסה שנוצרה מפתיחת הדלת מבלי לבדוק מה יש מאחורי הדלת. התעלמות מהעדר תאי שירותים. הוכחשה הטענה להעדר תאורה אך אם זה היה המצב אז היה על התובעות לנקוט במשנה זהירות. הוכחשה חבות על פי חיקוקים שלא פורטו. הוכחש הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק. הנזקים הוכחשו ונטען כי הם גם הופרזו.

חבות