ת"א 41789-10-10 אבומנהל נ' עיריית אום אל פחם

אכן, החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד לא הונחה לפני בית המשפט, ועל כן נדרשה הבהרת התובע.

לאחר שעיינתי פעם נוספת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד מיום 15.6.2016 בכלל וסעיף נב' לפסק הדין בפרט, נחה דעתי כי דין בקשת התובע להורות למומחה לאמוד את שווי 300 המטרים לגביהם נטען כי הופקעו, להידחות, ויובהר:

א.בסעיף נב' לפסק הדין נקבע:

"נב.גם שאר הטענות שציין בית משפט קמא בפסק דינו, אינן יכולות לעמוד בדרכו של המערער.

אחד הנימוקים של בית משפט קמא היה היעדר סמכות עניינית הואיל ונושא של הפקעת מקרקעין מצוי בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי. דא עקא, שהמערער כלל אינו מסתמך כיום על פיצוי בגין ההפקעה, כי אם בגין הנזקים שנגרמו לו מחמת סלילת כביש 81 בסטייה מתשריט ענ/129, כעולה מחוות דעתו של השמאי מר יצחק סיון, שנתמנה על ידי כב' השופטת אלון. "

הנה כי כן, פסק הדין מפנה אל חוות דעת המומחה יצחק סיון, אשר אינה עוסקת בנושא השטח שהופקע- בין מכח הסכם ובין מכח עניין הסמכות.

חוות הדעת מציינת כי כתוצאה משינוי תוואי הכביש והקטנת המגרש, נגרם נזק של 77,000 ₪ לתובע, ולמעשה מתייחסת היא לנזק מעבר לפיצויי ההפקעה, תוך קביעה שהשטח שהופקע הינו נמוך משטח יחסי המזכה בפיצוי בגין ההפקעה.

יוצא איפוא, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אינו מאפשר לתובע אלא להסתמך על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מסלילת הכביש בסטיה מהתשריט, אותה סטיה שהוערכה על ידי המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו, ואף צויין לגביה הנזק שנגרם.

ב.בהחלטתי מיום 30.12.2015 קבעתי מפורשות כי אין בכוונתי להורות למומחה לשום את 300 המ"ר שהופקעו לכאורה בהיעדר סמכות עיניינית, תוך הפניה להחלטה מיום 14.12.2015.