ת"א 41784-11-15 לנדסמן נ' שבתאי

רקע

1.הצדדים רכשו במשותף בנין מגורים בעיר חיפה.

בהסכם השותפות שלהם, שנחתם קודם לרכישת הבנין, הוסכם שיופעל ביניהם "מנגנון במב"י" (BUY ME BUY YOU), כדלקמן:

"אם וכאשר הם (התובעת והנתבע) יצליחו ברכישה הנ"ל כל צד יהיה רשאי למכור את חלקו לצד השני.

שיטת המכירה תהיה – קנה אותי או שאקנה אותך.

שיטה זו תהיה בלעדית ולא תוחלף בשום שיטה, רעיון, הצעה אחרת.

בכל שלב השותפות יוכל כל צד להגיש הצעה בכתב לצד השני לרכוש את חלקו בשותפות.

הצד השני יהיה חייב לתת תשובה בכתב תוך 24 שעות, האם ברצונו למכור את חלקו או לקנות את ה-50% של שותפו.

גם קניה וגם מכירה תתבצע לפי מחיר שיוגש בהצעה הראשונית." 

2.הצדדים רכשו, כאמור, את הבנין בשנת 2007, השכירו את הדירות שבו, וחילקו ביניהם את דמי השכירות.

ביום 9.6.15 שלח הנתבע מכתב לתובעת, שבו הציע לרכוש את חלקה בבניין בתמורה לסך של 900,000 ₪. סכום זה נרשם בספרות ובמילים. הנתבע כתב שבהצעתו זו הוא מבקש לממש את מנגנון "קנה אותי או אקנה אותך" שנקבע בהסכם השותפות.

התובעת השיבה לנתבע, עוד באותו יום, תחילה בטלפון ואחר כך בכתב שהיא מסרבת להצעתו ומבקשת לקנות את חלקו באותו סכום (יצוין, כי לטענת הנתבע, תשובת התובעת בכתב נמסרה לו לאחר 24 שעות).

לאחר מספר ימים השיב הנתבע לתובעת, כי בהצעתו נפלה טעות, כך שבמקום הסכום של 1,900,000 ₪ נכתב 900,000 ₪, וכן שלאחר חתימת הסכם השותפות נחתם הסכם נוסף, במסגרתו הוסכם כי "הקונה (כלומר, המציע) יהיה רשאי להעלות את הצעתו שוב, וחוזר חלילה".

3.לטענת הנתבע, הבעלים של מחצית הבניין הם, למעשה, אביה וחמיה של התובעת, שרשמו את חלקם בו על שמה, כי הסכם השותפות נחתם עם חמיה של התובעת והתוספת להסכם עם אביה.

התובעת טענה כי היא הבעלים של הבניין, כי חמיה חתם על הסכם השותפות בשמה ובהתאם ליפוי כח שניתן לו, וכי התוספת הנטענת לא נחתמה בהסכמתה ועל דעתה.