ת"א 41768-02-14 קאשי ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח' בפני כב' השופט רפי ארניה

בקשה למחיקת ההודעה לצד שלישי שהגישה הנתבעת (להלן: "המדינה") כנגד הצד השלישי (להלן: "האגודה") מן הטעם שלא התקבלה רשות להגשתה, וכן מן הטעם כי משלוח ההודעה לצד שלישי אינו, במקרה זה, ההליך המתאים שבו יש לנקוט בבגין טענות המדינה כלפי האגודה.

התובע הגיש המרצת פתיחה כנגד המדינה אשר בגדריה עתר לסעד הצהרתי על פיו גובה דמי ההיוון אשר עליו לשלם כתנאי להקצאת חלקת מקרקעין במושב האגודה, הינה בהתאם לשווים בעת מתן הזכות בשנת 2007 (כ – 300,000 ש"ח).

המדינה טוענת כי התובע לא פעל למימוש הזכות, אלא רק בשנת 2011, ועל כן גובה דמי ההיוון צריך להיות נגזרת של ערך המקרקעין בשנת 2011 (כמיליון ₪).

המדינה הגישה כנגד האגודה הודעת צד שלישי אשר בה עתרה המדינה לכך שככל שבית המשפט יקבל את גירסת התובע, הרי שבית המשפט יתבקש לקבוע שהפרש דמי ההיוון יחול על האגודה וזאת מן הטעם עקב העובדה שהאגודה לא קידמה את הטיפול בבקשת ההקצאה, כפי שחובתה היתה לעשות, ועל כן מחדל זה מחייב הטלת פירעון ההפרש עליה.

האגודה התנגדה למשלוח ההודעה הנ"ל, מהטעמים המפורטים לעיל. האגודה טענה כי לכל היותר ניתן להטיל עליה חיוב השתתפות בגובה שיושת על התובע ואין מקום להטיל עליה חיוב הגבוה מהחיוב שיוטל על התובע. עוד טענה האגודה כי עסקינן בסעד הצהרתי ועל כן אין ניתן להשית עליה חיוב כספי.

דין טענות האגודה להידחות.

בכל הנוגע לקבלת הרשות – הרי שהתביעה הוגשה במקור כהמרצת פתיחה. בדיון הראשון בתובענה נקבע כי אין התביעה ראויה לידון כהמרצת פתיחה והתובע צווה להגיש כתב תביעה מתוקן לסעד הצהרתי. משעשה התובע כך, המדינה הגישה כתב הגנה אשר לו צורפה הודעת צד שלישי. לפיכך, אף לא היה צורך בנטילת רשות מבית המשפט למשלוח ההודעה.

מכל מקום, גם אילו היתה נדרשת רשות הרי שבשים לב לעיתוי בו הוגשה ההודעה לא היה מקום לדחות בקשה להגשתה. כך שאין משמעות אופרטיבית לעניין זה.

באשר לאדן השני של הבקשה – תקנה 216 לתקסד"א קובעת מפורשות כי ניתן להגיש הודעת צד שלישי

"כששאלה או פלוגתה בין הנתבע לצד השלישי הכרוכה בנושא התובענה היא בעיקרה כזו השנויה במחלוקת בין התובע לבין הנתבע, ומן הראוי שתיפתר גם ביניהם לבין הצד השלישי"

בהתאם לפסיקה, תחום הנושאים הניתנים לדין במסגרת הודעת צד שלישי הורחב, והוחל לא רק על ענייני שיפוי או השתתפות אלא גם על פתרון שאלה או פלוגתה משותפת בין התובע לנתבע ובין הנתבע לצד השלישי. תקנה זו גם אינה מגבילה את זכות הנתבע בגדר ההודעה לצד שלישי לתבוע סעד הזהה בעיקרו לסעד המבוקש בתביעת התובע, וניתן להגיש הודעת צד שלישי גם בגין עילה שאינה זהה ובלבד שכל העילות נובעות ממערכת עובדתית אחת (א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה עשירית, עמ' 444-445).

זהו בדיוק העניין שבפנינו. הסכסוך בין שלושת הצדדים ראוי לו שיתברר תחת קורת גג אחד. מהמסכמים והטיעונים אף עולה כי נציגי האגודה הינם עדים חיוניים לבירור הסכסוך שבין התובע למדינה, וממילא הם נגררים להליך זה. נטען אף כי עו"ד פיאלה הינו עד חיוני במשפט (ובעניין זה הערתי כי אם כך הם פני הדברים, ראוי הוא כי עו"ד פיאלה ישקול האם יש מקום להמשך ייצוגו את האגודה בתיק זה).

בכל מקרה כך או אחרת, נראה שאין מקום לפצל את בירור הסכסוך למותבים נפרדים ולהמתין לבוא העת. דומני שהיעילות הדיונית מצדיקה ואף מחייבת שהסכסוך יבורר כמיקשה אחת.

נוכח האמור אני קובע כדלקמן:

1. ניתן בזאת צו לגילוי ועיון הדדי במסמכים לביצוע עד ליום 1.9.2011.

2. עד למועד הנ"ל ישלימו הצדדים מענה לשאלונים ככל שאלה הומצאו.