דנון נ' י.ח. גרינברג פיתוח ובנייה בע"מ

עניינו של פסק דין זה בהכרעה בשאלת פיצויו של התובע, דייר בבניין שבו בוצע פרויקט תמ"א 38/1 ע"י הנתבעת, בגין טענתו לאיחורה של הנתבעת בהשלמת הפרויקט. במסגרת הסכם בין הנתבעת לבין דיירי הבניין, ובכללם, התובע, התחייבה הנתבעת לבצע עבודות חיזוק בבניין, תמורת זכויות בנייה לדירות נוספות (תמ"א 38/1). הנתבעת השתהתה ולא עמדה בלוחות הזמנים המוסכמים להשלמת הפרויקט, והתובע עותר לשיפויו בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, בשל עיכוב זה. יוער כי בגין העיכוב בהשלמת הפרויקט הוגש הליך קודם, שבמסגרתו זכה התובע לפיצוי מהנתבעת בגין התקופה שממועד העיכוב ועד למועד הגשת ההליך הקודם. כעת, עותר התובע לפצותו בגין התקופה שממועד פסק הדין בהליך הקודם ועד למועד הגשת התביעה דנא. ענייננו, אפוא, במערכה שנייה של ההליך הקודם שהתנהל בין הצדדים. יריעת המחלוקת בין הצדדים משתרעת בעיקרה בזכותו של התובע לפיצוי מוסכם, וטענת הנתבעת, שלפיה אמורה להיות הלימה בין הפיצוי המוסכם שדורש התובע לבין פיצויים שאותם קיבלו דיירים אחרים בבניין.

רקע כללי ופירוט העובדות שאינן שנויות במחלוקת

התובע הוא קשיש, בעליה של דירה מס' 15 בבניין ברח' סוקולוב 24 בבת ים, הידועה כתת חלקה 10, בחלקה 28, בגוש 7143 (להלן: הדירה והבניין, בהתאמה). ביום 28.7.10 נכרת הסכם בין דיירי הבניין (להלן: הדיירים הוותיקים או הדיירים) לבין הנתבעת, שלפיו זו רוכשת את זכויות הבעלות בגג הבניין, על מנת לבנות על הגג 9 דירות נוספות לשם מכירתן; וזאת, תמורת חיזוק השלד ומבנה הבניין, שיפור החזית, חידוש חדר הכניסה וחדר המדרגות, חדר האשפה, החנייה, ושבילי הגישה, הוספת מעליות וחידוש תשתיות הבניין (להלן: הסכם התמ"א).

ביום 1.7.12 נכרת הסכם נוסף בין הצדדים, שלפיו, תהא הנתבעת זכאית לזכויות בנייה ל-15 דירות בסה"כ (כלומר: 6 דירות נוספות מעבר ל-9 הדירות שעניינן סוכם במסגרת הסכם התמ"א), תמורת הוספת מרפסות שמש לדיירים הוותיקים.

הנתבעת לא עמדה בלוחות הזמנים לשם השלמת הפרויקט, וביום 23.12.15 נכרת זכרון דברים לסילוק מלא וסופי של תביעותיהם של הדיירים הוותיקים בגין הפיגור בבנייה (להלן: זכרון הדברים). כן נקבע כי הדיירים יהיו זכאים לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם בשל נזקי סערה מיום 7.5.14. עוד הוסכם כי הדיירים יהיו זכאים לפיצוי בסך של 35,000 ₪ לכל דייר.

בשל מחלוקת בדבר מועד סיום הבנייה, נכרת בין הצדדים הסכם נוסף מיום 16.2.16 (להלן: הסכם 2016), המאריך את המועד להשלמת העבודות ע"י הנתבעת עד ליום 30.6.16. אלו לא הסתיימו במועדן ועד למועד הגשת התביעה הראשונה. לטענת התובע, מקצת מהעבודות (ובכללן, התקנת המעלית בבניין והפעלתה) לא הסתיימו עד למועד הגשת התביעה דנא.

ביום 28.11.17 הגיש התובע תביעתו הראשונה כנגד הנתבעת בת"א (רמלה) 64980-11-17 דנון נ' י.ח. גרינברג פיתוח ובנייה בע"מ, (להלן: ההליך הראשון), לפיצויו בגין ליקויים בביצוע ההסכם ואיחור במועד סיום העבודות. במסגרת פסק הדין בהליך הראשון (מיום 15.8.21) קבע כב' השופט (בדימוס) זכריה ימיני כי התובע יהיה זכאי לפיצוי בגין נזקיו עד ליום הגשת ההליך הראשון, ביום 28.11.17, בסכום בסך של 144,400 ₪ (בצירוף הוצאות ההליך וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪), כאשר חישוב זה מביא בחשבון חיוב יומי בסך של 100 ₪ ליום, עבור כל יום פיגור בהשלמת העבודות. בהקשר זה קובע השופט ימיני, בסע' 14 לפסק דינו, כי עיין בנספח א להסכם 2016, ומצא כי שלושת הסעיפים האחרונים בנספח, ובכללן, התקנת המעלית, לא הושלמו לחלוטין.