ת"א 41573-02-16 אס קב בנייה ופיתוח בע"מ נ' טרופיק על הים בע"מ ואח'

בפני בקשת המשיבה 4, הועדה המקומית בקשה לדחיית התביעה על הסף ולחלופין, להעביר את התביעה לבית המשפט המוסמך, וזאת מחמת היעדר סמכות מקומית.

רקע עובדתי

ביום 18.2.16 הגישה המבקשת "בקשה למינוי כונס נכסים למימוש נכס מקרקעין בהסכמה על פי הסכם מיום 5.5.2015".

ביום 1.5.16 הגישה המשיבה 4 (להלן: "הועדה המקומית") תגובה לבקשה למינוי כונס נכסים, וביום 18.5.16 הגישו המשיבים 3-1 ו-6-5 את תגובתם.

ביום 23.5.16 הגישה הועדה המקומית בקשה לדחיית התביעה על הסף ולחלופין, להעביר את התביעה לבית המשפט המוסמך, וזאת מחמת היעדר סמכות מקומית.

בבקשה, טענה הועדה המקומית כי הסמכות המקומית לדון בתביעה נתונה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, משום שמדובר בתובענה שבמקרקעין, והמקרקעין נשוא התובענה מצויים באשדוד. כמו כן, לטענתה, יש להחיל את תניית השיפוט המצויה בתוספת להסכם שבין הועדה המקומית לבין המשיבה 1 ("טרופיק") שקבע תניית שיפוט ייחודית לבתי המשפט במחוז דרום. המבקשת היתה מודעת לתוספת זו והיא אף נחתמה לבקשתה, ולפיכך יש להחיל עליה את האמור בתניית השיפוט. יתר המשיבים הצטרפו לבקשתה של הועדה המקומית.

ביום 31.5.16 הגישה המבקשת תגובה המתנגדת לבקשה. לטענתה, התובענה אינה תובענה שבמקרקעין, אלא תביעה למימוש התחייבות חוזית והבקשה למינוי כונס נכסים נועדה להביא לפירעון חובה של טרופיק כלפיה. באשר לתניית השיפוט, הרי שלטענתה התניה לא חלה על הסכם הביטול מכוחו הוגשה התביעה; לתביעה ישנם צדדים נוספים שבינם לבין הועדה המקומית אין כל הסכם; וכן בהסכם בין טרופיק למבקשת אין כל תניית שיפוט. לפיכך, התובענה הוגשה בהתאם לתקנה 3 לתקנות, ולאור מקום מושבו של המשיב 3, עו"ד אפריאט.

הועדה המקומית הגישה תשובה לתגובה, בה חזרה על טענותיה בבקשה, וכן טענה כי ככל שייקבע שהתובענה אינה תובענה במקרקעין, הרי שיש להורות למבקשת לפרש את שוויה על מנת שניתן יהיה לבחון את הסמכות העניינית. באשר למקום מושבו של עו"ד אפריאט, הרי שאין כל יריבות בינו לבין המבקשת.

ביום 19.6.16 התקיים בפני דיון קדם משפט בתיק. במהלכו, טענו הצדדים ביחס לסמכותו של בית משפט זה לדון בתביעה. בדיון נקבע כי ב"כ המבקשת ימסור לבית המשפט עד ליום 3.7.16 הודעה לעניין בקשתו באשר לאופן המשך ניהול ההליך, תיקון כתב התביעה ככל שיתבקש, וכן את עמדתו העדכנית בנוגע לבקשה שהוגשה ביחס לסמכות המקומית.

המבקשת הגישה ביום 13.7.16 הודעה מטעמה. לטענתה, עניינה של התביעה בהפרת הוראות של הסכם לביטול הסכם רכישת מקרקעין אשר במסגרתו נקבעו הוראות מדויקות להשבת הכספים ולהבטחתן נקבע מנגנון של כינוס נכסים במקרה שיופר ההסכם. המבקשת טוענת כי המשיבים הפרו את הסכם הביטול, אולם הם מטרפדים את יישומו של המנגנון המוסכם, קרי מינוי כונס נכסים למכירת המקרקעין. זאת, באופן שמקים יסוד להניח שבסופו של דבר הערבים יצטרכו לשאת בחובה של המשיבה 1, בבחינת הפרה צפויה. לפיכך, המבקשת סבורה כי "בתיקון קל של כתב התביעה, ניתן לרפא את הפגם, ככל שנפל בניסוח הסעדים ובאופן שלבית המשפט הנכבד תהא סמכות מלאה, הן מקומית הן עניינית, לדון בתובענה" (בסעיף 7 להודעתה).

המשיבים הגישו תגובות מטעמם ביום 12.7.16. בתגובותיהם, טוענים המשיבים כי מהות הודעת המבקשת אינה ברורה. ככל שהמבקשת עותרת לתיקון כתב התביעה, ההודעה לא מפרטת מהו התיקון המבוקש, ומדוע הוא מתבקש, וכן לא צורף תצהיר לתמיכה בתיקון המבוקש. לפיכך, המשיבים התנגדו לבקשה ודרשו כי המבקשת תפרט את התיקון המבוקש על ידה, תוך עמידה בכל דרישות הדין.

המשיבים 3-1 ו-6-5 טוענים בתגובתם, כי המבקשת העמידה את תביעתה על עילה במקרקעין, דבר השולל את סמכותו המקומית של בית משפט זה. ביחס לטענותיה הכספיות של המבקשת, הרי שלא התבקש בגינן כל סעד, שכן המבקשת לא ביקשה לחייב את המשיבים בתשלום הכספים הנטענים, אלא טענה שהיא "זכאית" להם.