ת"א 4155-01-14 גוזיס ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

1.התובעים הגישו תביעה כספית כנגד הנתבע לתשלום 7 תעודות פיקדון מקוריות המוחזקות

בידיהם, לטענתם, כיורשים של המנוחים, כאשר התובעת 1 הינה נכדתם של המנוחים והתובעים 2 ו-3 הינם נינים.

2.הנתבע הגיש בקשה לסילוק על הסף של התביעה מחמת התיישנות, שיהוי והעדר יריבות.

הנתבע טוען, כי הפקדת הכספים בפיקדונות נעשתה בשנים 1971-1976, ועל התובעים היה לדרוש את הכספים בתוך זמן סביר, במיוחד לאור העובדה, כי הכספים הופקדו בקופת עליה,

אשר מוזגה לתוך הנתבע, והתובעת 1 פנתה לראשונה לנתבע בחודש נובמבר 2005, ומועד זה הינו המועד לתחילת ספירת תקופת ההתיישנות.

עוד טוען הנתבע כנגד השיהוי הניכר והבלתי סביר, בו הוגשה התביעה, וכן טוען להעדר יריבות, באשר התובעים לא הראו בכתב התביעה, כי הם יורשים של המנוחים, או כי קיימות להם זכויות בעיזבון, ולא הראו את מלוא שרשור הזכויות מהמנוחים ועד אליהם.

3.התובעים הגישו תגובה לבקשה, וטענו להעדר תצהיר התומך בטענות העובדתיות, וכן טענו,

כי התביעה הינה לפירעון תעודות פיקדון כאשר תקופת הפיקדון מוארכת בתנאים זהים להפקדה המקורית, וזאת כל עוד המפקיד אינו מודיע לבנק על רצונו למשוך את הכספים, ומאחר ומדובר בפיקדון מתחדש, אין ולא יכולה להיות טענת התיישנות.

עוד טוענים התובעים, כי אין מקום להעלות טענת התיישנות כאשר הבנק הנתבע פועל למעשה כנאמן, ועליו חלות חובות הנאמנות מכוח הדין הכללי ומכוח דיני הבנקאות.

כמו כן, טוענים התובעים, כי הפניה של התובעת 1 לבנק, ביום 28.11.05, לא הייתה דרישה

לתשלום, אלא רק בקשה לקבלת מידע, והבנק לא כפר במחויבותו לשלם את תעודות הפיקדון, אלא רק ציין, כי אין לו מידע על תעודות אלה. לטענת התובעים, עילת התביעה קמה רק כאשר הבנק נדרש לשלם וסירב.

עוד טוענים התובעים, כי פניית התובעת 1 לא נעשתה בשם התובעים 2 ו-3, הם הנינים.