ת"א 41504-05-14 מוזס נ' רענן

לפני בקשה לביטול פסק דין שדחה את תביעת התובעת כנגד הנתבע 1, לאחר שזו לא הפקידה את התשלום הראשון של הערובה להוצאות שקבעתי כי עליה להפקיד בהחלטתי מיום 26.10.15 אשר ניתנה בהעדר תגובה מצד התובעת. התובעת עותר לבטל גם את החיוב בערובה.

בטרם אדון בבקשה לביטול פסק הדין ולביטול החיוב הערובה, אני דוחה את בקשת התובעת, למתן החלטה בבקשת הביטול בהעדר תגובה מצד הנתבע 1 וזאת שעה שהתגובה לבקשה נשלחה לבית המשפט יום קודם להגשת הבקשה למתן החלטה בהעדר. כעולה מאישור הפקס שצורף לתגובה וכעולה תצהירה של עו"ד שירה בירמן, התגובה הוגשה ביום 3.12.15 ואילו הבקשה למתן החלטה בהעדר תגובה הוגשה ביום 4.12.15. כמו כן, בנסיבות שתוארו בתגובת הנתבע 1 ושעה שהאיחור היה בן יומיים בלבד, יש מקום להאריך בדיעבד את המועד להגשת התגובה עד למועד הגשתה בפועל.

כעת לבקשה המרכזית של התובעת לביטול פסק הדין וביטול החיוב בערובה. הטענה לביטול פסק הדין מחובת הצדק, דינה להידחות, שכן אין מחלוקת כי ההחלטה מיום 30.9.15 למתן תגובה לבקשה להפקדת ערובה דוורה לבא כוח הנתבע 1, אשר מודה בכך בבקשתו ואף טוען כי ביקש ארכה מבא כוח התובעת להגשת התגובה.

פסק הדין ניתן בעטיה של ההחלטה מיום 26.10.15 שניתנה בבקשה להפקדת ערובה בהעדר תגובה ומשלא הופקד התשלום הראשון שקבעתי. החלטה זו, לפי התיק האלקטרוני, דוורה לבא כוח התובעת בפקס ביום 27.10.15 ובהצלחה.

בתצהירו, מציין בא כוח התובעת בסעיף 2 כי ההחלטה הנ"ל "לא הגיעה לשולחני" (ההדגשה בקו שלי-י.ד.), אולם לעניין ביטול מחובת הצדק, השאלה אינה אם הבקשה הגיעה לשולחנו של ב"כ התובעת, אלא האם הגיעה למשרדו.

מאחר ועורכי דין מוחזקים כמי שמודעים היטב לכל נואנס לשוני הכי קטן, אין לי אלא להניח לטובת בא כוח התובעת כי ידע היטב בעת הגשת הבקשה כי ככל שהוא מבקש להצהיר בפני בית המשפט כי ההחלטה לא הגיעה למשרדו, אין מקום במקרה הנוכחי לעשות שימוש בצירוף המילים "לא הגיעה לשולחני", שמא בית המשפט יסיק כי לשולחן לא הגיע, אולם למשרד כן.

מכל מקום, ההחלטה להגשת תגובה בוודאי הגיעה אליו ועל כך אין מחלוקת כאמור ובה גם נקבע מועד להגשת תשובה. על כן ברור כי בא כוח התובעת ידע ויכול היה לדעת כי בהעדר תגובתו תינתן החלטה וכי בהחלט אפשרי, ובפרט בהעדר תגובה מצד התובעת, כי הבקשה תתקבל וכי תיקבע ערובה להפקדה. בא כוח התובעת גם ידע והיה צריך לדעת כי אי קיום החלטה להפקדת ערובה תגרור אחריה את דחיית התביעה.

מנגד, אני מוצא מקום לבטל את פסק הדין מתוקף שיקול דעתי וזאת מאחר ואי הגשת התגובה שגררה את ההחלטה ואי ביצוע ההפקדה, נבעו ממחדל ולא מזלזול ומאחר וגם אם סיכויי התביעה נמוכים באופן המצדיק הפקדת ערובה, אין לומר כי אין כל סיכוי בשום פנים ואופן לתביעה.

מנגד, גם לאחר שבחנתי את טענות התובעת בבקשתה הנוכחית וביחס להפקדת ערובה, שבהם אני רואה כתגובה לבקשה שהוגשה בענן זה, איני מוצא מקום לשנות את החלטתי בנושא זה.