סברדלוב נ' אזואלוס ואח'

בשנת 2010 העביר התובע לנתבעים 1-2 215,000 ₪ בעסקה בה טיפל כעורך דין הנתבע 3. התובע טוען כי תכלית העסקה הייתה רכישת דירת הנתבעת, שתעבור לבעלותו לאחר שזו תרכוש את הדירה בהתאם לזכאותה מחברת עמיגור ותחלוף תקופת ההמתנה בת 5 שנים. בחלוף השנים הדירה לא הועברה לבעלות התובע ואף נמנע ממנו לעשות בה שימוש, ונותר הוא ללא הכסף וללא התמורה לעסקה.

הנתבעים טוענים כי מדובר היה בעסקת הלוואה ולא מכירת דירה. הועלו טענות כנגד חוקיות עסקת המכר הנטענת וטענות כלפי התובע לשיהוי ואשם תורם. המחלוקת העיקרית היא סיווגה של העסקה, וכפועל יוצא מהם הסעדים להם זכאי התובע עקב העובדה כי לא קיבל תמורה לכספו.

רקע וטענות הצדדים

טענות התובע

1.בשנת 2010 השתחרר התובע משירות קבע, קיבל סיוע כספי מאביו, וביקש לרכוש דירה זולה להשקעה. נודע לתובע ממתווך כי הנתבע 2 (להלן: פטריק) מבקש למכור את דירת אמו (הנתבעת 1, להלן: שמחה, הידועה גם בשם נאדין), דירה שהייתה מוזנחת ושימשה לו לגידול ציפורים. עוד נאמר לו כי שמחה יכולה לרכוש את הדירה כדיירת של עמיגור, והוא יוכל לעשות בה שימוש אולם הדירה תירשם על שמו בחלוף חמש שנים מהעסקה.

הצדדים פנו לעו"ד מועלם וניתן להם ייעוץ כי ניתן להתקשר בעסקה למכירת הדירה, וניתן להגן על כספו של התובע במנגנונים הבאים:

• עריכת הסכם הלוואה בסך של 215,000 ₪.

• רישום משכון על זכויות שמחה כאשר סכום המשכון בסך 430,000 ₪, השווי הצפוי של הדירה בחלוף 5 שנים מהעסקה.

• ילדיה של שמחה יהיו ערבים להלוואה ויוותרו על זכותם בדירה.

• יינתן לתובע ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר שיאפשר לו שימוש בדירה.

• שמחה תערוך צוואה המורישה את הדירה לתובע.