ת"א 41362-11-12 מדינת ישראל ורשות הפיתוח באמצעות מנהל מקרקעי ישראל נ' סבית

האם רשאי מינהל מקרקעי ישראל, במסגרת התקשרותו עם הנתבעים להקצאת מגרש לבנייה עצמית, לדרוש כתנאי להארכת מועד תוקפו של הסכם הפיתוח שנערך בין הצדדים, תשלום השווה ל-31% מערך הקרקע? זוהי בתמצית השאלה העיקרית הדורשת הכרעה אשר הצדדים הסכימו כי תינתן על סמך סיכומים בכתב ללא צורך בחקירת מצהירי הצדדים.

1. התובע (להלן: "המינהל") והנתבעים התקשרו ביום 6.11.09 בחוזה פיתוח (העתקו צורף כנספח "א" לכתב התביעה – להלן: "הסכם הפיתוח") וזאת ביחס למקרקעין הידועים כגוש 18628 חלקה 17, מגרש 17/3 בכפר מעיליא (להלן: "המגרש").

2. בהתאם לסעיף 2 להסכם המינהל מעמיד את המגרש לרשות הנתבעים לתקופת הפיתוח בלבד (אשר נקבעה בהגדרות ההסכם במבוא להסכם למשך 36 חודשים, דהיינו עד ליום 17.8.12) וזאת לשם פיתוחו ובניית מבנים בבניה עצמית.

בהתאם לסעיף 3 להסכם, ככל שהנתבעים יעמדו בתנאי הסכם הפיתוח מתחייב המינהל לחתום עימם על חוזה חכירה לגבי המגרש והמבנים שייבנו עליו למשך 49 שנים (העתק ממנו אמור להיות מצורף להסכם הפיתוח).

3. הנתבעים, כתושבי קו עימות, לא שילמו דמי שימוש בגין קבלת זכויות החכירה במגרש (ראה הגדרת ה"תמורה" בעמ' 2 למבוא להסכם), וזאת תוך שהקצאת המגרש לנתבעים (כמו מגרשים נוספים באותו יישוב) נעשתה בפטור ממכרז בהתאם לתקנה 25(24) לחוק חובת מכרזים, התשנ"ג-1993, המאפשר למינהל להעניק מגרשים ביישובי מיעוטים, למי שמשרתים או שירתו בכוחות הבטחון לצורך בניה למגורים, בפטור ממכרז.

מאחר והנתבע שירת בצה"ל הוא נמצא זכאי להקצאת המגרש בתנאים אלו.

4. בהסכם הפיתוח נכללו מספר הוראות הרלבנטיות להמשך הדיון ולפיכך אביאן בפתח הדברים:

א.ב"הואיל" האחרון המופיע במבוא להסכם (בעמ' השלישי) צויין כי הנתבעים בדקו את הוראות התב"ע החלה על המגרש, וכן ראו ובדקו את המגרש לרבות מטרדים שעליו וכי הם מוותרים על כל טענה כלפי התובע בגין העדר אפשרות לממש את זכויות הבניה המירביות במגרש בשל מגבלות שונות או בגין עלויות פינוי מטרדים או מחזיקים מהמגרש.

בנוסף קיימת, בסעיף 8(א) להסכם הפיתוח הצהרה של הנתבעים כי: "ראה את המגרש, בדק את מצבו הפיזי והמשפטי, ומצא אותם מתאימים לכל צרכיו למטרת ביצוע החוזה".