ת"א 41355-08-15

המבקש (התובע) רכש מהמשיבה 1 (נתבעת 1) 10% משטח מקרקעין השייכים למשיבה 1.

לטענת המבקש, הסכם המכר נחתם כתוצאה מהטעיה שנעשתה על ידי המשיבה 1 ובעל המניות שלה, המשיב 2 (הנתבע 2).

כן טוען המבקש, כי המשיבים 1 ו-2 הפרו את הסכם המכר, וכתוצאה מכך עד היום לא הועברו הזכויות במקרקעין על שמו.

המבקש טוען כי חוזה המכר בוטל והוא זכאי להשבה ולפיצוי כספי.

התביעה הוגשה גם נגד נתבע נוסף (נתבע 3 לכתב התביעה) אשר שימש כנאמן לביצוע העברת הזכויות על פי הסכם המכר.

לטענת המבקש, קיים חשש מפני העברת זכויות המשיבה 1 במקרקעין לגורם אחר ולחלופין להעברת מניות המשיב 2 וכן מניות המשיבים 3 ו-4, לגורם אחר, באופן שיימנע אפשרות למימוש פסק הדין.

לפיכך, נתבקש בית המשפט להורות על מתן צווי עיקול וצווים זמניים שימנעו מהמשיבה 1 לעשות דיספוזיציה בזכויותיה במקרקעין. כן נתבקשו צווים זמניים שיימנעו מהמשיבים 2, 3 ו-4, שהינם בעלי המניות במשיבה 1, לעשות דיספוזיציה במניותיהם במשיבה 1.

המשיבים טוענים בתגובתם, כי אין למבקש עילה לביטול חוזה המכר. המשיבים אינם מכחישים את זכויות המבקש במקרקעין (10% מהזכויות בשטח המקרקעין הכולל) ומוכנים לסייע בהעברת הזכויות על שמו. לטובת המבקש אף נרשם שעבוד על חלקו במקרקעין, לפי חוזה המכר, ועל כן זכויותיו מובטחות ואין צורך במתן צווים זמניים.

המשיבים אינם מכחישים כי מכירת זכויותיהם במקרקעין עומדת על הפרק ולפי טענתם, מתן הצווים הזמניים יסכל את העסקה ויגרום לנזק כבד.