ת"א 4131-06-15 הר קנסו אחזקות בע"מ נ' הררי ואח'

1.בפני בקשת הנתבע 1 לחייב את המשיבה, התובעת, להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו, בהתאם לתקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") ובהתאם לסעיף 353א' לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות").

2.בהחלטה מיום 29.10.15 חייבתי את המשיבה בהפקדת סך 30,000 ₪ בקופת ביהמ"ש כערובה להוצאות הנתבעים 2-4.

בין היתר קבעתי כי המשיבה לא הצביעה על מקורות כספיים, מהם ניתן להסיק, כי תוכל לעמוד בהוצאות המבקשים ככל ויושתו עליה ולא הוכיחה נסיבות המצדיקות אי חיובה בערובה. כן צוין כי לא ניתן בשלב זה לקבוע, שסיכויי התביעה כה גבוהים באופן המצדיק שלא לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה, כי המשיבה הגישה את התביעה מכוח המחאת זכות וכי הממחה, אשר העובדות בידיעתה, הינה חברה זרה.

3.בתגובתה לבקשה זו טוענת המשיבה, כי עיסוקה הינו אחזקה וניהול בנינים באמצעות חברות בנות, וכי בתגובתה, הניחה תשתית למקורותיה הכספיים, עת הציגה נתונים כספיים של שנת 2015, ופירוט נכסיה ואחזקותיה בחברות בנות, המניבות עפ"י הנטען, הכנסות ניכרות מדי שנה.

4.לטענת המשיבה, ברשותה פיקדונות כספיים נזילים אשר עלו בשנת 2015 מסך 235,000 ₪ לסך 265,374 ₪;

הכנסותיה נכון לשנת 2013 עמדו על 565,076 ₪. בשנת 2014 עלו הכנסותיה לסך 768,091 ₪ ולשנת 2015 לסך 800,891 ₪.

מדובר בתזרים מזומנים הולך וגדל המצביע על יציבות פיננסית;

חוב חברות הבנות, המהווה נכס בידה, הסתכם בשנת 2014 בסך 299,085 ₪ ובשנת 2015 בסך 283,331 ₪;

5.המשיבה מוסיפה וטוענת כי יתרת הרווח לשנת המס 2014 הסתכמה בסך 1,100,138 ₪ ולשנת 2015 בסך 1,184,571 ₪. שווי נכסיה לשנת 2014 הסתכם בסך 1,410,670 ₪ ובשנת 2015 בסך 1,410,804 ₪;

המשיבה טוענת לרכוש ונכסים בשווי מיליוני שקלים. נכסיה העיקריים הינם אחזקה במניות החברות הבנות, המניבה לה לטענתה, מעבר לשווין, גם תזרים הכנסות קבוע בשיעור מאות אלפי שקלים מדי שנה.