ת"א 41302-04-14 ושאחי נ' מדינת ישראל

1.לפניי בקשה לצוות על הפקדת ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א"), להבטחת תשלום הוצאות המבקשת במקרה שהתביעה תדחה.

2.לטענת התובע, נפגע לאחר שהותקף ע"י שוטרים, במהלך ביצוע מעצר בגין שהות בלתי חוקית בתחומי המדינה. אין מחלוקת כי התובע מתגורר בנפת ג'נין דהיינו מחוץ לתחום שיפוטה של מדינת ישראל.

3.עפ"י ההלכה הפסוקה, אין להכביד יתר על המידה על תובעים על ידי הטלת ערובה ובכך להגביל את הגישה לערכאות רק לבעלי אמצעים. מאידך, תובע המתגורר מחוץ לתחום השיפוט ואין בידו להצביע על נכסים במדינת ישראל, מהם יוכל הנתבע להיפרע הוצאותיו - די בכך כדי לחייבו בהפקדת ערובה.

ראו: י. זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה 7, עמ' 900 וכן רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכרת, פ"ד מד (1), 647.

זו ההלכה לגבי תושב חוץ, לגביו ניתן לבצע הליכי גביית הוצל"פ לפי הסכמים ואמנות בינלאומיות, והדבר נכון ביתר שאת ביחס לתושב שטחי הרשות הפלסטינית שעה שסמכות לשכות ההוצל"פ בישראל היא טריטוריאלית ואין להן כיום סמכויות שתאפשרנה אכיפת גביית הוצאות או פסקי דין שנפסקו ע"י בתי משפט בישראל.

במצב זה, התובע אינו כפוף להליכי הוצל"פ של מדינת ישראל ובכך אין הוא נוטל כל סיכון, המוטל על כל תובע המגיש תביעה, כי בהינתן דחיית תביעתו יאלץ לשלם הוצאות.

4.כנגד זכות הגישה לערכאות של התובע שהיא זכות קונסטיטוציונית מהמעלה הראשונה, עומדת זכותה הקניינית של המבקשת, להשבת הוצאותיה בסופו של הליך, ככל שהתביעה תדחה.

5.בתגובתו, טוען המשיב, בין היתר, כי יקשה עליו לעמוד בהוצאות ההפקדה. תגובתו נתמכת בתצהיר המעיד על מצבו הכלכלי הקשה. עובדה זו, שיש בה להוות שיקול מכריע לטובתו, פועלת באותה מידה גם לחיזוק טענת המבקשת, שכן אם תדחה תביעתו, תמצא המבקשת מול שוקת שבורה וחוסר יכולת לגבות הוצאותיה.

העובדה שהנתבעת הינה מדינת ישראל, אף היא אינה מהווה טעם לדחיית הבקשה.

ראו לעניין זה:

"גם אם ניתן להבחין בין המדינה כנתבעת לבין אדם או גוף פרטי כנתבע מבחינת פיזור "הנזק", אין בכך כדי לבטל לחלוטין את תחולתה של תקנה 519 כאשר המדינה היא הנתבעת. האבחנה עשויה להתבטא בסכומה של הערובה"