פלוני נ' אליהו ואח'

1. רקע

תביעת נזקי גוף כלפי מעביד (נטען) שהוגשה בגין תאונה מיום 1.6.11. התובע יליד מאי 1993. כבן 28.5 כיום, כבן 18 ביום התאונה. נטען כי נפגע מאבן קטנה שעפה לעינו במהלך עבודות גינון, כאשר במועד התאונה הועסק אצל הנתבע כעוזר גנן.

הנתבע הכחיש את עצם התרחשות התאונה, ואף את הטענה כי ביום התאונה הנטענת העסיק את התובע. נשמעו אפוא ראיות. בהחלטה מיום 14.9.20 נקבע כי קודם יעידו בעלי הדין, מכוח הסמכות הנתונה בתקנה 158(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (התקנות שחלו אותה עת).

במה שקשור לנכות: במוסד לביטוח לאומי (ענף נפגעי עבודה) נקבעה נכות רפואית משוקללת בשיעור 14.5% (10% בגין ירידה בחדות הראיה ו-5% בגין צלקת בקרנית). התובע הגיש חוות דעת מטעמו שקבעה אף היא נכויות רפואיות בשיעור זהה. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, לפיה אין הנתבע חולק על נכות רפואית זו.

גרסת התובע בתצהירו:

2. עובר לפגיעה עבד התובע כמה חודשים במפעל לשיווק וגידול דגים, וכשוטף כלים באולם אירועים. בתקופה שלפני התאונה ממש, לא עבד. קרובת משפחה של אמו שהייתה נשואה לנתבע, הציעה לו לעבוד אצל הנתבע (הערה: אותה קרובה, גב' שרון אדרי, התגרשה בינתיים מן הנתבע, והעידה מטעמו. היא תכונה בשמה הפרטי).

3. התובע יצר קשר עם הנתבע בביתו, והאחרון הסביר לו קצרות על העבודה. אותה פגישה התקיימה לערך כשבועיים לפני התאונה.

4. התובע החל לעבוד עם הנתבע בגננות בבתים שונים בחיפה ועתלית. הוא עבד עם ציוד שסיפק לו הנתבע, בהתאם להנחיותיו, בלא הדרכת בטיחות או הסברים.

5. א. ביום התאונה עבד עם הנתבע בבית משפחת דטולדו בעתלית (הערה: בני הזוג דטולדו נתבעו במקור, והתביעה נגדם נמחקה, לאחר שהוגש תצהירם). עם הגעתם לבית בשעות הבוקר, החל התובע לעבוד בניכוש עשבים עם מגרפה. הנתבע עבד עם חרמש והתובע הלך אחריו כשהוא גורף את העלים והגזם.

ב. התובע לא סיפק לנתבע ציוד מגן כלשהו, לרבות לא משקפי מגן. גם לחרמש עמו עבד הנתבע לא היה כיסוי פלסטיק.

ג. תוך כדי שהתובע עוסק בהרמת הגזם והכנסתו לשק, עפה לפתע אבן קטנה לתוך עינו הימנית. הוא אחז בעין וצעק מכאב. הנתבע צעק עליו למה הוא לא עובד, והוא השיב לו שעפה לו אבן לעין.