ת"א 41199-09-14 אלדד ואח' נ' שאול ואח'

לפניי בקשה לדחייה על הסף של התביעה שהוגשה נגד הנתבע 2 בנימוק של היעדר עילה.

התביעה העיקרית הוגשה בגין נזקי גוף ונזקים לא ממוניים שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מהקטטה שאירעה בנתבעת 5, במהלכה הותקף, לטענתו, על-ידי הנתבעים 1-4.

לשיטת הנתבע 2, דין התביעה נגדו להידחות. לטענתו, התובע מבקש להוכיח את תביעתו באמצעות סעיף 42(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971, היינו, להסתמך על ממצאים ומסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי.

לטענת הנתבע 2, כל שיוחס לו בכתב האישום המתוקן הוא השלכת שלשה כיסאות על התובע שבסופו של יום אף לא פגעו בו ולפיכך אין לייחס לו אחריות כלשהי לנזקי גוף (שיניים) שנגרמו לתובע. אי לכך, לשיטתו, לא קמה כלפיו כל עילת תביעה בנזיקין.

לטענת התובע, דין הבקשה להידחות. לשיטתו, התובענה הוגשה בגין מכלול הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהקטטה, הן בהיבט הפיזי והן בהיבט הלא ממוני והנתבע 2 הינו ה"מעוול במשותף" עם הנתבעים הנוספים נגדם הוגשה התביעה הנוכחית.

לאחר העיון בבקשה על צרופותיה ובתגובות, לא נותר אלא לדחותה.

ההלכה היא כי הסעד של סילוק על הסף לא יינתן בנקל ובית המשפט לעולם יעדיף בירור המחלוקת לגופה על פני דחייתה משיקולים פרוצדוראליים בשלב המקדמי של ההליך המשפטי. רק במקרים חריגים המצדיקים זאת ייעתר בית המשפט לבקשה לסילוק על הסף בעילה זו או אחרת.

בענייננו, עיון בכתב התביעה מגלה כי התובע אכן מבקש להסתמך על הוראות סעיף 42 א' לפקודת הראיות, תשל"א-1971 ולראות את הממצאים והמסקנות שנקבעו בהליך הפלילי כראיה לכאורה לאמור בו. עם זאת, התובע אינו מסתפק בממצאי ההליך הפלילי ומציין מפורשות (סעיפים 12-14), כי הטענות המיוחסות לנתבעים בתביעה הנוכחית חורגות מהם. עוד עולה מעיון בכתב התביעה, כי התובע מציין כי כתב האישום המתוקן בו הורשעו הנתבעים 1-4 אינו ממצה את חומרת האירועים והנזקים שנגרמו בעטיים.

תביעת התובע הוגשה מכוח סעיף 63 לפקודת הנזיקין והסתמכות על סעיף 42 א' לפקודת הראיות מאפשרת לו, למעשה, "לדלג" על מספר שלבים בהוכחת הנטען בכתב התביעה אך אינה מגבילה אותו לממצאיו. היה ויבקש להוכיח בהליך האזרחי טענות החורגות ממצאי ההליך הפלילי, אין מניעה שיעשה כן, כמובן, ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך האזרחי שהינה שונה מזו של ההליך הפלילי.