ת"א 41140-06-14 י.ל. שיא בע"מ נ' בן שטרית

התובענה שבפניי הינה תובענה למתן צו עשה להשבת מסמכים חשבונאיים של התובעת, אשר מוחזקים בידי הנתבע, ששימש כרואה החשבון של החברה התובעת עד לשנת הכספים 2012, ואשר מחזיק בידיו את מסמכיה החשבונאיים של התובעת עקב מחלוקת בעניין תשלום שכר טרחה.

בהתאם להחלטתי מיום 11.12.14, הגישה התובעת ביום 16.12.14 טיעונים לעניין סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בתובענה.

התובעת טוענת, כי לבית משפט זה נתונה הסמכות העניינית לדון בתובענה, שכן המדובר בסכסוך אזרחי מובהק בנוגע להפעלת זכות העיכבון של הנתבע בקשר למסמכים חשבונאיים שהינם קניינה של התובעת, כששוויה של התובענה או נושא התובענה הינה המחלוקת בנוגע לשכר טרחתו של הנתבע, שהינו סך של 46,740 ₪ לכל היותר.

התובעת מוסיפה וטוענת, כי אף אם שוויים של המיטלטלין עולה על סכום המחלוקת הכספית שבין הצדדים, עדיין שוויים אינו עולה על תקרת סמכותו העניינית של בית משפט השלום.

בנוסף, טוענת התובעת כי על בית המשפט להמשיך ולדון בתובענה, שכן בשל אי מסירת המסמכים החשבונאיים, הנדרשים להכנת הדו"חות הכספיים לשנת הכספים 2012, החלה רשות המיסים בהליכים פליליים וסנקציות כנגד התובעת.

בנסיבות אלה, ולנוכח העובדה כי הנתבע עצמו לא כפר בסמכותו של בית המשפט, מבקשת התובעת כי בית המשפטי יקבע כי יש לו הסמכות לדון בתובענה.

דיון והכרעה

אקדים ואומר, כי אין לקבל את עמדת התובעת בשאלת הסמכות העניינית.

סמכותו העניינית של בית המשפט השלום קבועה בסעיף 51(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), הקובע כי לבית משפט השלום נתונה הסמכות העניינית לדון בעניינים אלו :

"תביעות אזרחיות - למעט תביעות הנוגעות למקרקעין - כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 2,500,000 שקלים חדשים ביום הגשת התובענה, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך, הצמדה, ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין."