פלוני נ' ד"ר יהודה גיל ואח'

לפניי תביעה לנזקי גוף בעילה לרשלנות רפואית, שהוגשה כנגד רופא שיניים, בגין פרוצדורה של עקירת שן, שבעתיו נותר חור בין חלל הפה לחלל הסינוס. הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה הנזק.

רקע והפלוגתות השנויות במחלוקת

1.התובע יליד 1984, קיבל טיפול רפואי על ידי הנתבע מס' 1 (להלן: הנתבע), רופא שיניים במקצועו. הטיפול התבטא בעקירת שן מספר 26. התביעה עוסקת בטענה כי בעקבות העקירה נותר חור פעור, בין חלל הפה לחלל הסינוס, דבר שהוביל להיוותרות זיהום בחלל הסינוס, והותיר אצל התובע נכות צמיתה בגין סינוסיטיס. התביעה טוענת כי הטיפול שניתן על ידי הנתבע היה רשלני, כאשר הנתבע לא דאג לבצע בדיקות חיוניות לפני ביצוע העקירה ולאחריה, בדיקות אשר מטרתן לוודא שלא נותר חור בעקבות הליך העקירה. התובע תמך את תביעתו בחוות דעת שנערכה ע"י ד"ר שלמה ברק, מומחה בתחום ניתוחי הפה והלסת ובתחום ההשתלות, בה פירט את טענותיו לעניין התרשלות הנתבע, וקבע כי בעקבות הנזק שנגרם נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10%, בגין סינוסיטיס מקסילרי שמאלית כרונית. התביעה הופנתה כנגד הנתבע ומעסיקתו הנתבעת מס' 2, ש.ל.ה. רפואה בע"מ (להלן: המרפאה ).

2.הנתבעים הכחישו בכתב הגנתם את חבותם לנזקי התובע. לטענת הנתבעים, הטיפול בתובע היה טיפול מקצועי, ולא הייתה כל רשלנות במהלך הטיפול שהוענק לתובע. הטיפול ניתן בהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת ובהתאם לנדרש. עוד נטען, כי הטיפול הרפואי שביצע הנתבע, היה מקצועי, מיומן, זהיר, סביר ואחראי, בהתאם לסטנדרטים הרפואיים ולא היה בהתנהגותו כל דופי.

הנתבעים תמכו את הגנתם בחוות דעת של ד"ר שי דורי, מומחה לניתוחי הפה והלסתות. לפי חוות דעתו, קיומו של חור הוא תסמין קליני מוכר בעת עקירות, של שיניים עליונות אחוריות, ובפרט בעת עקירה של שן טוחנת עליונה, כפי שהיה במקרה זה. כמו כן, בעיה מסוג זה יכולה להיגרם, גם אם הפרוצדורה בוצעה בבית חולים. בעניין הנכות הסכים ד"ר דורי, כי לתובע נותרה נכות בשיעור 10%, בגין סינוסיטיס מקסילרית כרונית.

הכרעה ודיון

3.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להתקבל. להלן אדון בפלוגתאות השנויות במחלוקת כסדרן.

בטרם אפרט את נימוקיי כבר אקדים ואומר כי דין טענת התובע לתחולת הכלל "הדבר מדבר בעדו" להידחות. כלל זה יחול מקום בו קיימת עמימות אובייקטיבית בזמן קיום המשפט להבדיל מקיומה בזמן אמת (ראו: רע"א 7002/17 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו, 21.5.2018]). כיום אנו יודעים מה גרם להיווצרות החור ולא קיימת עמימות כפי שאפרט בהמשך. לכן דין הטענה להידחות.

אי מתן הסכמה מדעת

4.התובע טוען בכתב התביעה, כי לאחר שהנתבע אמר לו שיש לעקור את שן 26, הוא לא עדכן אותו אודות מהות הטיפול, הסיבוכים או הסיכונים הצפויים בעקבות העקירה. בעוד התובע יושב על כיסא הטיפול, נתן הנתבע לתובע טופס לחתימה, וטען בפניו כי מדובר בטופס סטנדרטי שבו התובע מסכים לטיפול. מאחר ונאמר לתובע, כי מדובר בהליך סתמי וסטנדרטי, הסכים לחתום על הטופס, מבלי שניתנה לו אפשרות לקרוא את הכתוב בו.

בחוות דעתו של ד"ר ברק נכתב, כי התובע לא נתן הסכמה מדעת לטיפול, שכן הנתבע לא הסביר לתובע על מהות הטיפול, על כאבים או נפיחויות שצפויים בעקבות העקירה, לא דיבר עמו על הסיכונים והסיבוכים שצפויים כתוצאה מהעקירה, כגון פגיעה בסינוס המקסילרי, כאשר כל רופא חייב להסביר לגבי סיבוכים אלו. ברשומה הרפואית שנערכה במרפאה נרשם, כי מדובר בעקירת שן 26 הקרובה לסינוס, דהיינו הנתבעים היו מודעים לסיכונים אך לא ציינו זאת בפני התובע. עוד קבע ד"ר ברק כי מקובל להחתים את המטופל על טופס הסכמה זמן סביר לפני הניתוח, על מנת לתת למטופל אפשרות לשאול את הרופא שאלות ולקבל תשובות.