ת"א 4104-10, 996-12-13 מ.ב.נ. הר הצופים בע"מ נ' האוניברסיטה העברית בירושלים ואח'

1.בחודש יולי 2009 פרסמו הנתבעות (שתקראנה להלן כאחת – הנתבעת) הזמנה להגשת הצעות להפעלת מזנונים בבניין "פרנק סינטרה" ובבית הספר לתלמידי חו"ל בקמפוס הר הצופים (להלן – ההזמנה).

לוח הזמנים שנקבע בהזמנה נועד לאפשר את הפעלת המזנונים עם פתיחת שנת הלימודים בחודש אוקטובר 2009, אך הליכי ההזמנה התארכו ורק ביום 22/10/09 הודע לתובעת (וליתר דיוק – לחברה אחרת שהתובעת באה לימים בנעליה) על זכייתה בה.

הליכי החתימה על חוזה ההפעלה התארכו אף הם ורק ביום 26/11/09, לאחר דין ודברים ממושך בין הצדדים, חתמה התובעת על החוזה ושלחה אותו לנתבעת. בסוף חודש דצמבר 2009 צירפה הנתבעת את חתימתה, אך לא שלחה לתובעת העתק חתום של החוזה. ביום 6/1/10, לאחר שבין הצדדים התגלעו מחלוקות שונות, החליטה הנתבעת לבטל את זכייתה של התובעת בהזמנה ולהתקשר עם המציע שהצעתו הייתה השנייה בגובהה.

2.התובעת, אשר סברה כי בכך הפרה הנתבעת את החוזה, הגישה נגד הנתבעת את התביעה שלפניי, במסגרתה עתרה לחייב את הנתבעת בתשלום אבדן הרווח הצפוי לו היה החוזה מקוים, המסתכם, לשיטת התובעת, בלא פחות מ- 16,000,000 ש"ח.

הנתבעת טענה להגנתה, כי המגעים בין הצדדים לא הבשילו לחוזה מחייב וזאת, בין היתר, נוכח חילוקי דעות שהתגלעו בין הצדדים בנושאים שונים.

בהחלטת ביניים מיום 18/12/11 דחיתי את טענת הנתבעת וקבעתי כי בין הצדדים נכרת חוזה מחייב. עניינו של פסק דין זה בשומת נזקיה של התובעת.

3.סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1971 קובע, כי הנפגע זכאי לפיצויים בגין נזק שהמפר יכול היה לצפותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה.

עקרון היסוד הוא כי על הפיצוי להעמיד את הנפגע במצב שבו היה נמצא לולא הופר החוזה ומשכך, אין התובעת מחויבת להסתפק בפיצויים שליליים המבוססים על אינטרס ההסתמכות, אלא היא זכאית לבחור בפיצויי קיום, היינו - פיצויים בגין אובדן הרווחים הצפויים לה מהחוזה.

בהינתן שהוכחת אובדן הרווח מצריכה לאמוד את מה שהיה צפוי אך לא התרחש, הרי "ככלל לא ניתן להביא ראיות וודאיות בדבר שיעור נזק מסוג מניעת רווחים" (ע"א 1229/97 איי.אמ.איי - שיווק והשקעות בינלאומיים בע"מ נ' ע.ר.מ רעננה לבניה והשכרה בע"מ [1999], בפסקה 7). הנפגע יוצא, אפוא, כדי חובתו בהבאת "נתונים עובדתיים השאובים מן המציאות, וכן הערכות לגבי מציאות שלא התקיימה בשל כך שההתקשרות בין הצדדים לא מומשה" (ע"א 646/85 יצירות ברנע בע"מ נ' דניה חברה לפיתוח בע"מ [1988] בפסקה 9).