ע.מ. ואח' נ' מדינת ישראל

1. התובעים הינם הורים לילדם שנולד עם תסמונת דאון, ביום 24.12.2007, לאחר ביצוע הפרייה חוץ גופית שהוחזרה לגופה של האם. התובענה דנן הוגשה בעילה של רשלנות המיוחסת לנתבעת.

2. בהחלטה מיום 27.12.16 התרתי לתובעים, לבקשתם, להגיש חוות דעת מטעמם בתחום הגנטי עד ליום 12.1.17 ולנתבעת לעשות כן עד ליום 12.2.17. התובעים היו רשאים להגיש חוות דעת משלימה מטעמם עד ליום 12.3.17.

3. ביום 22.1.17 נעניתי לבקשת הנתבעת, שהוגשה בהסכמת התובעים, כי הנתבעת תגיש את חוות הדעת מטעמה עד ליום 22.3.17 וחוות הדעת המשלימה מטעם התובעים תוגש עד ליום 22.4.17.

4. אין חולק, כי הנתבעת לא הגישה את חוות הדעת מטעמה בתחום הגנטי על פי המועד שקבעתי, היינו עד ליום 22.3.17. הנתבעת גם לא הגישה מבעוד מועד בקשה להארכת מועד להגשתה.

5. משלא הוגשה חוות הדעת מטעם הנתבעת, כאמור, הגישו התובעים, ביום 6.4.17, "בקשה לפסיקת הוצאות משמעותיות כנגד הנתבעת ולהורות לה לפעול לאלתר להגשת חוות הדעת הגנטית מטעמה". נטען, בין השאר, כי הנתבעת עושה דין לעצמה, תוך התעלמות בוטה מהחלטות בית המשפט ושל ההסכמות אליהן הגיעה עם התובעים. עוד נאמר בבקשה, כי בנוסף לפסיקת הוצאות משמעותיות נגד הנתבעת מתבקש בית המשפט להתיר לנתבעת להגיש חוות דעת נגדית מטעמה בתחום הגנטי עד ליום 9.4.17, לכל המאוחר.

6. הנתבעת הגישה תגובה לבקשה, התובעים השיבו לתגובה זו, והנתבעת הגישה תשובה לתשובה, בלא קבלת היתר לכך.

7. עיינתי בכל הנטען על ידי הצדדים ובצרופות שצירפו לטענותיהם.

8. איני מתעתד להתייחס לשאלה אם התקיימה שיחת טלפון בין ב"כ הצדדים אם לאו, כנטען, ובמחלוקות הנוספות שעולות מטענות הצדדים. כאמור, חוות הדעת מטעם הנתבעת לא הוגשה לבית המשפט, גם לא לאחר האורכה שניתנה, לבקשתה, בהסכמת התובעים, ואף לא עד למועד מתן החלטה זו, וזאת בלא לקבל היתר לכך.

8. התנהגות זו אינה ראויה, מהווה משום עשיית דין עצמי, גובלת בזלזול בהחלטות בית המשפט ובהסכמות אליהן הגיעו הצדדים.