ת"א 40792-01-13 ג'בארין ואח' נ' אברות תעשיות בע"מ

בפני בקשת הנתבעת לחייב את התובעים בהוצאות שנגרמו לה כתוצאה מהצורך לפנות לועדה לתכנון ובניה לשם איתור מסמכים שהתובעים ציינו בתשובותיהם לשאלון ודרישה לגילוי מסמכים ספציפיים כי אינם ברשותם.

המסמכים בהם מדובר הם: טופס 4 לבניין נשוא התביעה, היתר בניה, תוכניות בניה, אינסטלציה וחשמל של הבנין.

פניית הנתבעת לוועדה העלתה כי המסמכים כלל אינם קיימים מאחר ואין תיק בניין למבנה בו מדובר, שכן מלבד הגשת בקשה למתן היתר בניה שנרשמה בשנת 2007, לא נעשה דבר לקידום הוצאת היתר בנייה למבנה, וממילא היתר כזה, כמו שאר המסמכים שהתבקשו, לא קיימים.

לטענת הנתבעת, חרף דרישותיה והגשת בקשה להמצאת מסמכים ספציפיים אלו ע"י התובעים, הרי שמתשובתם לבקשה עלה, כפי שצויין בהחלטתי מיום 30.3.14, כי מסמכים אלו אינם ברשותם בשל חלוף הזמן מאז ביצוע הבניה, וכי מדובר במסמכים המצויים בידי צד ג' (הוועדה) אין מקום למתן צו לתובעים לגלות או להמציא מסמכים ספציפיים אלו, אם כי ניתן צו המתיר לנתבעת לקבלת מהוועדה.

לטענת הנתבעת, לאור תשובת הועדה ממנה עולה כי מעולם לא היו קיימים המסמכים שהתבקשו, הרי שבאם התובעים לא היו מנסים להסתיר עובדה זו, והיו משיבים גלויות שהמסמכים לא בנמצא מאחר והם לא קיימים (ומעולם לא היו קיימים) היו נחסכות לנתבעת עלויות הפניה לוועדה.

תשובת התובעים לבקשה היתה כי הם לא הסתירו את אי קיום המסמכים מהנתבעת, אלא שהם כלל לא ידעו באם המסמכים קיימים אם לאו, שכן מי שטיפל בזמנו בהוצאת היתר הבניה היה אביהם (המתגורר באותו מבנה – פ.ל.).

ב"כ התובעים הסביר את תשובת התובעים לשאלון ולדרישה הספציפית לגילוי המסמכים בכך שהתובעים אינם משפטנים, ולפיכך יש לראות את תשובתם כתשובה שלא נוסחה בצורה מיטבית, אך אין לייחס לתובעים נסיון הסתרה של מידע, שכן גם להם היה ברור ששאלת קיום/אי קיום היתר בניה, הינה שאלה שככל שהנתבעת תתעקש על בירורה עד תום, התשובה לה גלויה ומצויה בתיקי הועדה, ומשכך – איזה טעם יש באי מתן תשובה מלאה?

לאחר עיון בבקשה ובתגובה ושקילת טיעוני הצדדים אני מוצאת לנכון להעתר לבקשה ולחייב את התובעים בהוצאות הנתבעת בסך של 2,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין בתביעה זו.

התרשמתי, כטענת הנתבעת, שתשובות התובעים (אשר מלווים כל העת בעו"ד) ביחס לקיום המסמכים היו מתחמקות ולא מלאות, והיה בהן לגרום לנתבעת להוצאות מיותרות בפניה לוועדה, שכן תשובה ברורה, שצריכה הייתה להינתן לאחר "חקירה ודרישה" כפי שמחייבות התקנות, כי המסמכים אינם קיימים (תשובה שניתן היה לבררה בקלות רבה עם האב, ככל שהיא אינה ידועה לתובעים עצמם, דבר שאני מטילה בו ספק רב....) הייתה חוסכת פניה זו.

אמנם נכון כי ברגיל בית המשפט ישקול את סוגיית ההוצאות בגין ניהול ההליך בסיום ההליך תוך בחינת המסגרת הכוללת של התנהלות הצדדים (ותוך התייחסות לתוצאה), אולם במקרה זה אני סבורה כי יש מקום להעתר לבקשה כבר עתה, שכן לבית המשפט תפקיד, מלבד הכרעה בסכסוך, גם לשמור על טוהר ההליך, והתנהלות התובעים במקרה זה, חורגת מהתנהלות הוגנת ובתום לב בניהול ההליך.

עם זאת לא מצאתי כי יש לחייב את התובעים בתשלום ההוצאות כבר עתה, שכן ברור כי ניהול ההליך כרוך בהוצאות ניכרות שלהם, ואין מקום להכביד על כיסם עוד יותר, מקום בו קיימת אפשרות כי יזכו בדינם ויוכלו לקזז חיוב זה כנגד חיוב עתידי של הנתבעת.