ברגמן נ' רוזנבלום

מבוא

לפני תביעת התובע לפינוי הנתבע מנחלה במושב בית יצחק המורכבת מגוש X חלקה X מגרש X וגוש X חלקה X מגרש X (להלן: "הנכס").

תובענה זו הוגשה על פי פרק ט"ז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, אולם בהחלטתי בתום ישיבת יום 14.5.17, לאחר שנשמעו חקירות ראשוניות של הצדדים ולאור המחלוקות המורכבות בין הצדדים הוריתי על העברת ההליך לסדר דין רגיל.

תמצית טענותיו של התובע היא כי הוא בעל הזכויות בנכס, כי נכרת בינו לבין הנתבע חוזה שכירות אשר הופר על ידי הנתבע הפרות יסודיות, כי בנוסף לכך תמה תקופת השכירות החוזית וכי בכל מקרה כולל חוזה השכירות "סעיף יציאה" המאפשר את הפסקתו בהודעת אחד הצדדים למשנהו, וכי בשל מכלול טענות אלה יש להורות על פינוי הנתבע מן הנכס והשבת החזקה לידיו.

מנגד טוען הנתבע בתמצית כי התובע נעדר זכויות בנכס ועל כן אינו בעל מעמד המקנה לו את הזכות לתבוע את פינויו ממנו, כי לא חתם על חוזה השכירות הנטען וכי בין הצדדים התקיים חוזה שונה לחלוטין של קומבינציה או שימוש במקרקעין למשך 15 שנה תמורת בניה וכי במסגרת חוזה זה השקיע בנכס בניה בשווי של כמיליון ₪ ותקופת השימוש טרם הסתיימה וכי החוזה בין הצדדים לא הופר על ידו ואין לו כל חוב כלפי התובע ועל כן אין עילה לפינויו.

אגב הדיון בכל טענה מטענות הצדדים אבחן את הראיות הרלוונטיות ואת השאלות המשפטיות העומדות להכרעה, ואפתח דווקא בטענת הנתבע בדבר העדר הזכות לתובע לתבוע את פינויו המהווה מעין טענת סף.

דיון והכרעה

א. האם לתובע זכות להגיש את תביעת הפינוי?

הנתבע טען כי התובע לא הוכיח כי הנכס בבעלותו או שיש לו זכויות לגביו ועל כן אין הוא זכאי להגיש תביעת פינוי נגדו מנכס זה.

לטענת התובע זכויותיו בנכס נובעות מצו קיום צוואת המנוחה ורה מוזס ז"ל (להלן: "המנוחה") שהיתה בעלת הזכויות בנכס (להלן: "צו קיום הצוואה", נספח 2 לתצהיר התובע).

ברקע הדברים תביעת פינוי קודמת שהגיש התובע נגד הנתבע בתא"ח (נתניה) 39318-09-16 ואשר נמחקה בשל העובדה שלא היה בידיו צו בענין עזבון המנוחה המקנה לו זכויות בנכס ושם כבר נקבע כי לאור הטענות והמחלוקות בין הצדדים ראוי כי התובענה תוגש בסדר דין רגיל.

מאז ניתן כבר צו קיום הצוואה, כאמור, אולם לא הושלמה העברת הזכויות ביחס לנכס על שם התובע ברשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י"), לטענתו בשל בניה בלתי חוקית שביצע הנתבע במקום וסירוב רמ"י להעביר את הזכויות ללא הסדרת המצב.

צו קיום הצוואה קיים את צוואת המנוחה אשר בסעיף הראשון שלה נאמר –

"הנני מצווה ומשאירה את המשק החקלאי שלי בבית יצחק-שער חפר ל-ברגמן ארנון (להלן – ארנון) שהוא בן אחותי חדווה ברגמן ז"ל, על כל האדמות והמבנים, כולל הציוד וזכויותי באגודה."

בנוסף הגיש התובע את נספח 3 שהוא אישור חתום על ידי מנכ"ל בית יצחק – שער חפר אגודה להתיישבות חקלאית בע"מ, על פיו –

"הננו מאשרים כי המנוחה ורה מוזס ז"ל רשומה כבעלת הזכויות במשק הידוע כנחלה מספר 48 בבית יצחק-שער חפר, גוש 8211 חלקה 48 וגוש 8212 חלקה 48א' וזו הנחלה היחידה שלה ביישוב."

לטענת התובע מדובר בראיות המבססות את זכויותיו בנכס ומכוחן זכאי הוא להגיש תובענה זו נגד הנתבע ולזכות בסעד המבוקש.

הנתבע טוען כי היה על התובע להביא אישור מן הבעלים הרשום של הנכס – רמ"י – או ביחס לזכויותיו שלו בנכס או, למצער, ביחס לזכויות המנוחה בנכס אותן ירש, ומשלא עשה כן לא הוכיח את זכויותיו בנכס ואף יש להחיל עליו את הכלל על פיו צד הנמנע מהבאת ראיה המצויה בשליטתו חזקה עליו כי לו הוגשה היתה פועלת לרעתו ובשל כל האמור אין התובע זכאי להגיש תובענה זו.