ת"א 40651-03-13 טינקלמן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

התובעת, ילידת 1951, הגישה תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לה בתאונת דרכים ביום 30.7.2012, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

דר' אפרים ליבנר, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובעת וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לה. מחוות הדעת עולה כי התובעת סבלה מכאבי גב וחולשה ברגל שמאל גם קודם לתאונה. המיחושים באצבע האמה ביד שמאל אינם שייכים לתאונה. לעניין הצוואר – תלונות קודמות טרם התאונה, אך אין תיעוד על מגבלה. לעניין רגל שמאל, קיים תיעוד על חולשה גם בעבר, אך לא תיעוד למגבלת תנועה בקרסול. בנסיבות אלה נקבע כי המגבלות בצוואר ובקרסול נובעות מהתאונה. בסיכומו של דבר, קבע המומחה כי מדובר בנכות צמיתה בצוואר בשיעור של 5% בהתאם לפריט 37 (5) (א) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956, ובנכות צמיתה בקרסול שמאל, בשיעור של 5% בהתאם לפריט 48 (3) (א) לתוספת לתקנות הנ"ל, היינו נכות צמיתה כוללת של 9.75%. כמו כן נקבעו נכויות זמניות של 100% לחודשיים, 50% לחודשיים נוספים ו- 25% לשלושה חודשים נוספים.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: מדובר בנכות שאינה גבוהה אם כי בשני מוקדים שונים ; חרף הנכויות הזמניות, נעדרה התובעת מעבודה רק למשך 18 יום, בגינם קיבלה דמי פגיעה בשיעור של 75% ; מדובר בתובעת כבת 61 בעת התאונה וכבת קרוב לגיל 64 כיום ; הנתבעת טענה כי אין עדות לפגיעה בשכר בעבר, כי מדובר במעסיק שהשלים את שכרה של התובעת מעבר לדמי הפגיעה ; הנתבעת טענה כי שכרה של התובעת לאחר התאונה לא נשתנה מהותית ; באשר להפסדי שכר בעתיד, נוכח העדר פגיעה משמעותית עד עתה, הנטייה להערכה גלובאלית.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 12,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעבר – 5,000 ₪ (מעבר לדמי פגיעה).

• בגין אפשרות להפסדי שכר לעתיד – 25,000 ₪ גלובאלית.

• בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד – 10,000 ₪.