ת"א 40605-10-10

הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1. תחילתה של פרשה זו , תביעה לפסק דין הצהרתי שהוגשה על ידי התובעת, בהליך של המרצת פתיחה (ה"פ 611/09), שבה ביקשה התובעת לקבוע כי היא הבעלים של רכב מסוג טויוטה לנדקרוזר, מודל 2007, מ.ר. 2804261 (להלן – הרכב), וכן ביקשה צו מניעה זמני לפיו יימנע הנתבע 1 (להלן – הבנק) , אשר הרכב מושכן לטובתו ונתפס על ידו בשל חוב של הנתבעים 2 - 3 , מלמכור את הרכב עד שתוכרע חוקיותו של המשכון.

2. התובעת טענה כי הרכב הוזמן ונרכש על ידי דוד שלה, ד"ר מחמד בדרייה ( להלן – הדוד), וניתן לה במתנה , לצורך שימושה ולצורך שימושו של אביה.

לטענת התובעת, הרכב נרשם על שמה במשרד הרישוי ביום 11.7.06, מעולם לא נמכר על ידה, ולא ידוע לה כיצד הועברה הבעלות ברכב ביום 4.1.09 , ללא ידיעתה והסכמתה, לנתבעים 2-3 , אשר לא מוכרים לה כלל.

התובעת טענה כי מדובר בזיוף מסמכים, שלגביו הוגשה תלונה במשטרה.

3. לטענת התובעת, הרכב היה כל הזמן בחזקתה ובשימושה.

ביום 28.5.09 היא מסרה אותו לשימושו של אביה, ובמהלך נסיעתו עוכב ונתפס הרכב בידי מעקלים מטעם הבנק, לרבות טלפונים וציוד אחר שהיה בתוכו.

4. עוד טענה התובעת, כי בירור העלה שנרשם משכון לטובת הבנק בעקבות הלוואה שנטלו הנתבעים 2 – 3 , לאחר שהבעלות ברכב הועברה אליהם בדרכי זיוף.