ת"א 40527-05-14 מוטעי נ' בן מאיר ואח'

מונחת לפני תביעה במסגרתה התבקשתי להצהיר כי פסק דין שניתן על ידי בית משפט המחוזי "מבוטל" בשם לב לכך כי בית משפט דן בהליך שהיה לפניו מבלי ששולמה בעדו אגרת בית משפט.

ביום 6.7.2014 הוריתי לצדדים להתייחס לשאלה מדוע הסמכות העניינית נתונה לבית משפט השלום בשים לב למהות הסעד המבוקש.

הנתבעים הגישו תגובות לפיהן הסמכות לתת את הסעד המבוקש היא לבית משפט שנתן את פסק הדין קרי במקרה זה לבית משפט המחוזי בחיפה.

התובע מאידך הגיש תגובה במסגרתה טען כי הסמכות היא לבית משפט השלום בשים לב להיקף שווי התובענה. עוד מפנה התובע לפסיקה הקובעת כי לבית משפט סמכות טבועה לבטל פסקי דין חלוט משיקולי צדק. עוד מעלה התובע טענות לגופו של עניין, שאינן רלוונטיות לנושא הסמכות. לחילופין טוען התובע כי המידה והסמכות היא לבית משפט אחר אזי מבקש שבית משפט ישתמש בסמכותו ויעבירו לבית משט לו הסמכות.

ההלכה הפסוקה קבעה כי הסמכות לבטל פסק דין בשל גילוי ראיות חדשות או בטענת מרמה נתונה לאותו בית משפט אשר נתן את פסק הדין (ראה: בר"מ 2582/06 פריג' נ. עירית אילת [פורסם בנבו]; רע"א 8996/08 עזבון המנוח פריד דאוד סלימאן נאסר ז"ל נ. קרן קיימת לישראל [פורסם בנבו]).

כך גם לעניין פסק דין שהטענה לגביו כי הוא בטל מאחר ולא שולמה בגין ההליך אגרה. מן הראוי כי בית משפט המחוזי שנתן את פסק הדין ידון בטענה יהיה שוויו אשר יהיה.

אעיר עוד כי סמכות טבועה לחוד וסמכות עניינית לחוד. סמכות טבועה אינה באה לקבוע סמכות עניינית. הסמכות הטבועה חוסה תחת ד' אמות הסמכות העניינית. אחרת אם תאמר אחרת יצא כי כל בית משפט יכול לדון בכל עניין ואין משמעות לסמכות העניינית.

בשים לב לכך הסמכות לדון בתובענה מסורה לבית משפט המחוזי בחיפה אשר נתן את פסק הדין.

לכן אני מורה על העברת התובענה לבית משפט המחוזי בחיפה מכח הוראות סעיף 79 (א) לחוק בתי המשפט.