ת"א 40455-09-14 אפרידר יוזמה והשקעות בע"מ נ' כלי ואח'

החלטה זו עניינה בבקשת המבקשת להחזר אגרה בתיק וזאת בהתאם לתקנה 6(ב)(3) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות").

1. המבקשת הגישה תביעה כספית על סך של 7,983,312 ₪ ושילמה אגרה בסך של 99,791 ₪.

2. לטענת המבקשת עוד טרם התקיימה ישיבת קדם המשפט הראשונה קבע בית המשפט בהחלטתו מיום 31.12.15 כי יש להעביר הסכסוך להכרעת בורר, על כן עתרה המבקשת להחזר אגרה.

3. היועמ"ש הגיש תגובתו וטען כי יש לדחות הבקשה. לטענתו אין המדובר בהעברת הליך להכרעה בבוררות אלא בעיכוב לצורך הכרעה בבוררות. לטענת היועמ"ש ההליך הנדון נפתח על אף תניית בוררות, אשר הייתה קיימת בין הצדדים, ואשר בגינה בסופו של יום עוכב ההליך. המבקשים היו מודעים לקיומה של תניית בוררות ובכל זאת פנו לבית המשפט תוך לקיחת הסיכון בדבר ירידתו לטמיון של הסכום ששולם כאגרה, כפי שנקבע בבש"א (ת"א) 6411/99 UPS שירותי פרויקטים מיוחדים בע"מ נ' Midatlantic Energy Inc, 22.12.99.

4. לטענת היועמ"ש מלשון תקנה 6(ב) לתקנות האגרות עולה כי אגרה תושב לבעל דין כמעט באופן מושלם בהתקיים שני תנאים – הסכסוך הועבר לבוררות וטרם נסתיימה ישיבת קדם המשפט השלישית בהליך. כאשר במקרה זה לא מתקיים התנאי הראשון שכן ההליך לא עבר להכרעה בבוררות בהסכמת הצדדים אלא עוכב בהחלטה שיפוטית. לטענת היועמ"ש בהתאם להחלטה בבש"א 6411/91 וכן רע"א 46496-11-11 אין מקום בנסיבות אלו להורות על החזר אגרה.

5. המבקשת הגישה תשובתה לתגובת היועמ"ש וטענה כי תשובת היועמ"ש לוקה בהתבוננות טכנית ולא מהותית ובפרשנות מוטעית של הדין הרלוונטי.

6. לטענת המבקשת בשתי החלטות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בת"א, ת.א. 1375/07 א. ארונסון בע"מ נ' ברן תעשיות בע"מ (11.3.10, להלן: "עניין ארונסון"), ו- תא"ק 1465-08-13 קבוצת א. דורי בע"מ נ' ג'י טי אס פאוור סולושנס לימיטד (14.12.15) (להלן: "עניין דורי") החזיר בית המשפט אגרה לפי תקנה 6(ב)(3). באותן החלטות קבע בית המשפט, בניגוד לעמדת היועמ"ש, כי אין להגביל הפרשנות והיישום של תקנה 6(ב)(3) לתקנות האגרות אך ורק למקרים בהם הצדדים הסכימו מיוזמתם להעביר הסכסוך לבוררות ודי בכך שהועבר אף אם בית המשפט עשה זאת בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות תשכ"ח-1968.

7. עוד טוענת המבקשת כי יש מקום לבחינה מהותית ועניינת של נסיבות ההליך הנדון. כאשר מעיון בהחלטת כבוד השופטת אביגיל כהן מיום 31.12.15 עולה כי למרות שבית המשפט קבע כי הוא מעכב את ההליכים נוכח תניית בוררות הרי שלמעשה הועבר הסכסוך לבוררות על אף התנגדות המשיבים 1-2 לכך, בעוד שהמבקשת לא התכחשה לתניית הבוררות אלא עמדתה הייתה כי על כל הסכסוכים בין הצדדים להידון בפני בורר, כפי שסבר הבורר, וכפי שקבע בית המשפט בסופו של דבר. על כן אף יש לדחות את טענת היועמ"ש כי המבקשת הגישה ההליך בניגוד לתניית בוררות.

8. באשר למקרים חריגים וקיצוניים בהם מבוטלת החלטה לעיכוב הליכים מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, הרי שהמדובר בחשש ערטילאי שאין לו התכנות של ממש ואם וככל שההליך יתעורר לחיים אזי יהיה המדובר בהליך חדש אשר המבקשת תידרש לשלם לגביו אגרה.