רואשדה ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

רקע

1. במסגרת התובענה שלפניי עתרו התובעים, כי בית המשפט יחייב את הנתבעות לשלם להם פיצויי הפקעה בגין הפקעת זכויותיהם במקרקעין. ההפקעות בוצעו על פי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 (להלן: "פקודת הדרכים"). התביעה הוגשה נגד מדינת ישראל - שר התחבורה ונגד חברת נתיבי ישראל החברה לתשתיות תחבורה בע"מ.

    

   טענות התובעים

    

2. ביום 4.11.97 הנתבעת 2 הודיעה לתובעים על כוונתה לסלול דרך במקרקעין על פי צו שפורסם בחודש יוני 1996 וכי היא עומדת לתפוס חזקה בקרקע לצורך סלילת הדרך. בהתאם להודעה זו, תפסה הנתבעת חזקה בשטח בגודל ל 8,260 מ"ר (להלן: "ההפקעה הראשונה"). ביום 28.7.11 נמסרה לתובעים הודעה נוספת בדבר תפיסת חזקה ולפיה נתפסה חזקה בשטח של 2,514 מ"ר (להלן: "ההפקעה השנייה"). בשתי ההפקעות יחד הופקע שטח של 10,747 מ"ר המהווה כ- 45.4% מכל שטח החלקה.

    

3. עוד עולה מכתב התביעה, כי בין הצדדים התנהל הליך משפטי במסגרת ה"פ 84-10-12 במסגרתו עתרו התובעים לפסק דין הצהרתי לפיו הם זכאים לקבל מהנתבעת פיצוי בגין הפקעת זכויותיהם במקרקעין. במסגרת המרצת הפתיחה ניתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה הנתבעת תשלם פיצוי על החלק שעולה על 25% מהמקרקעין המופקעים. עוד הסכימו הצדדים, כי התביעה כנגד שר התחבורה תימחק וכי התובעים יהיו רשאים להגישה שוב לאחר שתתקבל תשובת שר התחבורה וככל שבקשתם לקבלת פיצויי סבל תידחה.

    

4. התובעים פנו לשר התחבורה בבקשה לקבל פיצויי סבל בגין הרבע הראשון של המקרקעין המופקעים. בתגובה הודיע שר התחברה לתובעים, כי הוועדה המכרעת דנה בבקשתם והמליצה לו לשלם להם פיצוי בסך 55,300 ₪ בלבד שהינו פיצוי עבור 3.33% (השלמה ל- 25%) מהשלב השני של ההפקעה. לאחר פנייה נוספת של התובעים לשר התחבורה התקבלה תשובת הוועדה המכרעת לפיה נדחתה בקשתם לפיצוי בגין שטח שנתפס בשנת 1995 ומהווה 21.67% מהקרקע מאחר והשטח נתפס למעלה משבע שנים לפני פסק הדין בפרשת רוטמן.

    

5. התובעים טוענים, כי קביעה לפיה ה- 13.5.05, שבע שנים לפני פסק הדין בפרשת רוטמן, הוא המועד הקובע לתחילת מרוץ ההתיישנות היא קביעה שגויה הנוגדת את הדין המהותי ולמועד האמור אין קשר לעילת התביעה. לטענתם, עילת התביעה נולדה ביום בו ניתן פסק הדין בפרשת רוטמן. שכן, אילו הגישו תביעתם לפני כן הרי שלא היו זכאים לסעד המבוקש.