ת"א 40375-08-11 גדמילוב ואח' נ' אלומיניום בע"מ ואח'

מהות הבקשה וטיעוני הצדדים:

לפני בקשת התובע לתיקון כתב התביעה על דרך של הוספת חוות הדעת של מומחה ביהמ"ש בתחום הנפשי לכתב התביעה ותיקון אחוזי הנכות שנקבעו לתובע, תיקון סכומי התביעה כפי שהובאו בסעיף 34 לכתב התביעה, והעברת הדיון בתובענה לביהמ"ש המחוזי לו הסמכות העניינית לדון בתביעה.

יאמר כי התובע עתר להעברת התובענה לביהמ"ש המחוזי עוד בבקשתו מיום 17.3.13, אולם מנימוקי הנתבעות והצדדים השלישיים נדחתה הבקשה בהחלטתי מיום 11.6.13, תוך שנקבע כי לאחר שתוגשנה ראיות התובע והגשת בקשה כדין לתיקון כתב התביעה והעברת ההליך לביהמ"ש המחוזי – אשוב ואדרש לבקשה.

התובע הגיש בר"ע על החלטתי שנדחתה על ידי ביהמ"ש המחוזי. בר"ע שהוגשה על ידי התובע על החלטת ביהמ"ש המחוזי נדחתה על ידי ביהמ"ש העליון.

בחודש פברואר ש.ז הגיש התובע את ראיותיו ובהמשך, לאחר מספר החלטות ביהמ"ש הגיש את בקשתו דנן. לבקשה לא צורף תצהיר.

הנתבעות התנגדו לבקשה בין היתר, עקב אי צירוף תצהיר התומך בבקשה ושיהוי בהגשתה נוכח כך שחוות דעתו של הפסיכיאטר פרופ' מוניץ ניתנה עוד ביום 5.7.12. הוסיפו וטענו הנתבעות כי לו אכן סבר התובע כי יש ממש בבקשתו - היה עליו להגיש עוד ביום 7.11.12 בקשה לתיקון כתב התביעה בצירוף תחשיב נזק מטעמו המלמד כי לשיטתו נזקיו עולים על סמכותו של בימ"ש זה.

הכרעה:

אף כי התובע לא צירף תצהיר לבקשתו (ויובהר כי לא הופטר מהגשתו), שוכנעתי כי יש מקום להיעתר לבקשה לתיקון סכום התביעה והעברת התובענה לביהמ"ש המחוזי בת"א אשר לו הסמכות העניינית לדון בתביעה.

לכתב התביעה צורפו חוות דעתו של פרופ' קוטלר שקבע לתובע נכות פסיכיאטרית בשיעור של 10% בלבד לפי סעיף 34(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), וחוות דעתו של ד"ר רמי דוד, אורתופד אשר מצא כי נגרמה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 22.8%, לרבות בגין צלקת ניתוחית רגישה.

ד"ר יצחק קורן שבדק את התובע כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש קבע לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 15% לפי סעיף 37(7)(א-ב) מותאם לתקנות בגין הגבלת תנועות בע"ש גבי מותני.

המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש פרופ' מוניץ קבע כי נכותו של התובע בגין התאונה הינה בשיעור של 30% בהתאם לסעיף 34(ב)(4) לתקנות. פרופ' מוניץ קבע נכות זו תוך שהבהיר כי הוא "...מודע שאלו אחוזי נכות גבוהים מאלה שקבע פרופ' קוטלר, אך לדעתי ניתן יותר מדי משקל לאבחנה של הפרעת אישיות" (עמ' 3 לחוות הדעת).