ת"א 40359-06-15 סלים נ' נקד

לפניי בקשה להורות למשיב (התובע) להפקיד ערובה, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1974, להבטחת תשלום הוצאותיו של המבקש ככל שייפסקו לטובתו.

המבקש טוען כי יש להורות על הפקדת ערובה מחמת חשש שאין בידי המשיב יכולת כספית לשלם למבקש הוצאות, אם יושתו עליו, בשל העובדה ששכר הטרחה שהיה על המשיב לשלם למבקש טרם שולם וכן לאור העובדה שהמשיב ואביו נוקטים כל דרך של התחמקות מהתשלום המוטל עליהם. בנוסף, לטענת המבקש, סיכויי תביעתו של המשיב נגד המבקש, עורך דין במקצועו, שעניינה טיפול רשלני בייצוגו של המשיב ואבדן זכויותיו הכספיות בשל כך, קלושים.

בתגובתו טען המשיב, כי כאשר מדובר בתובע שהוא בשר ודם, להבדיל מחברה בע"מ, אין לראות במצבו הכלכלי שיקול יחיד לחיוב בהפקדת ערובה. עוד טען שסיכויי תביעתו טובים להתקבל ואף הפנה לפסיקה הרווחת במקרים כאלה, לפיה החלטה בדבר הפקדת ערובה תינתן לעתים רחוקות ובנסיבות חריגות (רע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן ואח', 16.1.13). עוד ציין כי המבקש לא צירף תצהיר לתמיכה בבקשתו מה שמקים עילה לדחיית הבקשה על הסף.

תקנה 519 קובעת:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע

 להפסיקה..."

בתקנה לא נקבעו קריטריונים או שיקולים שיש להביא בחשבון בעת עריכת האיזון הנדרש לצורך ההחלטה בבקשה להפקדת ערובה, אך בפסיקה גובשו כללים מדריכים ותוארו סוגי מקרים בהם יעשה בית המשפט שימוש בסמכות שהוענקה לו בתקנה או יימנע מכך.

כך נקבע, כי תכליתה של תקנה 519 היא "מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע, בפרט במקרים בהם נראה כי סיכוייה של התובענה קלושים" (רע"א 7543/04 ליסטר נ' ליסטר ואח', 3.10.04). לצד זאת נקבע בפסיקה, כי יש לאזן תכלית זו אל מול הפגיעה האפשרית בזכות הגישה של התובע לערכאות, אשר תביעתו עלולה להידחות רק משום שלא היה לאל ידו להעמיד ערובה.

ביחס לתובע שמצבו הכלכלי קשה נפסק ע"י כב' השופט זילברטל ברע"א 6353/12 הנ"ל: