ת"א 40354-07-12 כהן ואח' נ' שדמה לוי ואח'

לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף נוכח הוראת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

בקשה זו במתכונתה המקורית הייתה לסילוק על הסף מחמת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, ולחלופין, להתליית הליכים והעברת הסכסוך לבוררות.

ביום 6.10.13 ניתנה החלטתי לפיה הסכסוך יועבר לבוררות בפני רשם האגודות השיתופיות (להלן: "הרשם"), תוך התליית ההליכים שבפניי, ולאור החלטה זו התייתר, אותה העת, הצורך לדון בבקשה לסילוק על הסף.

במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטתי הנ"ל, הגיעו הצדדים להסכמה, שניתן לה תוקף של פסק-דין, לפיה בוטלה ההחלטה להעברת הסכסוך לבוררות, והתיק הוחזר להישמע בפניי. משכך, שבו הנתבעים ועמדו על הבקשה לסילוק על הסף.

כבר עתה אומר, כי הואיל והבקשה מבוססת על טענות משפטיות מובהקות אין בהעדרו של תצהיר תמיכה לעובדות המצוינות בבקשה, כדי להוות טעם לדחיית הבקשה, כפי שטוענים המשיבים (סעיף 2 לתגובה לבקשה).

רקע עובדתי ועיקר טענות הצדדים:

הרקע לסכסוך בין הצדדים וטענותיהם נסקרו בהחלטתי מיום 6.10.13, ולמען הסדר הטוב אשוב עליהם בקצרה:

• הצדדים להליך הינם חברי קיבוץ מיצר שהוקם בשנת 1981, השוכן בדרום רמת הגולן. התובעים שימשו כבעלי תפקידים ניהוליים בכירים בקיבוץ ובאגודת מייסדי הקיבוץ (להלן: "האגודה"), שהוקמה כחלק מהליך הפיכתו של הקיבוץ למושב: התובע 1 נבחר על ידי הקיבוץ לשמש כמנהל הכלכלי של הקיבוץ, והתובעת 2 נבחרה כנציגת החברים בוועד הממונה ונבחרה כמנהלת הקהילה בקיבוץ. הנתבעים נבחרו בתחילת שנת 2011 לשמש כחברים בוועד ההנהלה של האגודה.