ת"א 40197-10-11 מזרחי ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ

השאלה שלפניי היא האם יש לדחות את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין או מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט. זאת, נוכח החלטת רשם ההוצאה לפועל שדחה בקשה בטענת "פרעתי" שהגישו התובעים, ושבמסגרתה הועלו אותן טענות המועלות בתביעה דנן.

רקע עובדתי וההליכים הקודמים

1. בשנת 1999 נטלו התובעים מהבנק הנתבע (להלן: "הבנק") הלוואה שהובטחה במשכון על נכס מקרקעין. בשנת 2002 חתמו התובעים על הסכם הלוואה צמודה לשער הדולר שהמירה, לשיטתם, את ההלוואה הראשונה. זמן מה לאחר מכן באו התובעים בטענות כלפי הבנק לפיהן בניגוד למוסכם עמם עומד הבנק על קיומו של "שער רצפה", היינו שער שבהתאם אליו ייעשה ההחזר אף אם שער הדולר הרלבנטי במועד ההחזר יהיה נמוך ממנו. הבנק דחה את טרוניות התובעים ותמך את טענתו בהוראות מסוימות בהסכם ההלוואה. בשנת 2005 נעשה בין הצדדים הסכם הלוואה נוסף, שמרבית הכספים שהתקבלו מכוחו שימשו לפירעון ההלוואה הקודמת.

    

2. בשנת 2008, ונוכח טענות הבנק כי התובעים לא עמדו בהתחייבויותיהם פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכון. במסגרת הליכים אלה מונה כונס נכסים למימוש הנכס. התובעים הגישו בקשה בטענת פרעתי, בגדרה העלו, בין היתר, את טענותיהם האמורות ביחס ל"שער הרצפה". בהחלטה מיום 23.4.09 דחה ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשם, כתוארו אז, מ' בורשטין) את בקשת התובעים תוך שהשאיר להם פתח מסוים להגשת תביעה מתאימה שבה יוכלו להעלות את טענותיהם.

    

3. התובעים ערערו על החלטתו האמורה של רשם ההוצאה לפועל לבית המשפט המחוזי בירושלים (בהתאם לסדרי הדין שנהגו באותה עת) (ע"א 3280/09).

    

4. במהלך הדיון בערעור הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שניתן לו ביום 5.11.09 תוקף של פסק דין (להלן: "פסק דין הפשרה"). במסגרת פסק דין הפשרה הסכים הבנק, לצרכי פשרה ונוכח טענות התובעים בדבר דרך חישוב שער הדולר, להפחית סך של 78,000 ₪ מהלוואות קיימות של התובעים. התובעים ויתרו באורח גורף על טענותיהם כלפי הבנק, בכלל זה בקשר עם שער הדולר, הוצאות, ריביות או נזקים שנגרמו להם כמו גם על כל הטענות שהעלו בבקשה בטענת פרעתי או בערעור. התובעים התחייבו לשלם לבנק את סכום ההלוואות שבפיגור בשלושה תשלומים במועדים שנקבעו. כן התחייבו לשלם סכום שנקבע בתור שכר טרחת עו"ד ולשלם את תשלומי ההחזר החודשי של ההלוואות הקיימות במועדם. בפסק דין הפשרה נקבע כי אם התובעים לא ישלמו את התשלומים האמורים במועדם יעמוד סכום ההפחתה הנזכר על סך של 35,000 ₪ בלבד והליכי מימוש הנכס ופינוי התובעים יחודשו. כן נקבע כי אם התובעים יקיימו אחר כל הוראות פסק דין הפשרה וישלמו את מלוא המגיע מהם במשך שנה, יבטל הבנק את מינוי כונס הנכסים ויסגור את תיק ההוצאה לפועל.

    

5. ביום 9.2.10, זמן לא רב לאחר פסק דין הפשרה, הגיש הבנק בקשה לחידוש הליכי המימוש בתיק ההוצאה לפועל בטענה כי התובעים לא עמדו בהתחייבויותיהם לפי פסק דין הפשרה.