ת"א 40190-06-12 עירית חדרה ואח' נ' ג'רבי ואח'

1.לפני בקשת התובעת למחוק את התביעה העיקרית; הנתבעים מתנגדים לכך, ולחלופין מבקשים לדחות את התביעה העיקרית תוך חיוב התובעת בהוצאות ומתן הוראות בדבר בירור התביעה שכנגד. היועץ המשפטי לממששלה הודיע כי הוא מצדד בקבלת הבקשה.

2.התביעה העיקרית הוגשה למתן סעד של פינוי וסילוק ידם של הנתבעים מן המקרקעין הידועים כחלקה 523 וחלקה 1 בגוש 10570 – שניהם בבעלות התובעת ומצויים בשכונת גבעת אולגה, בסמוך לקו המים (להלן המקרקעין). נטען שבמהלך השנים הקימו הנתבעים במקרקעין מבנים והפעילו בהם עסק מסוג של קיוסק או מסעדה (להלן המבנים).

3.לנתבעים ניתנה רשות להתגונן מפני התביעה העיקרית, שהוגשה בסדר דין מקוצר; בתוך כך חלקו הנתבעים על זכות התובעת לפנותם מן המקרקעין. בנוסף הוגשה על-ידם תביעה שכנגד, בה עתרו להצהיר כי התובעת אינה יכולה לפנותם מהמקרקעין ללא פיצוי ולחייבה לשלם להם פיצוי בסך 4,200,000 ₪, ככל שהתביעה העיקרית תתקבל וסעד הפינוי יוענק.

4.בין לבין התנהלו הליכים בין הנתבעים לבין צדדים שלישיים – בהם המשרד להגנת הסביבה, משרד הפנים וגורמי אכיפה משולבים, והמבנים נהרס בגדרם, כל זאת בדצמבר 2012 או בסמוך לכך. על דבר הריסת המבנים הוצהר בישיבת קדם-המשפט שהתקיימה לפני ביום 5.11.2013 [עמ' 3 לפרוטוקול ש' 23-22].

5.עתה מבקשת התובעת למחוק את התביעה העיקרית, בשים לב לכך שהריסת המבנים הייתה למציאות בת-קיימא שעומדת על מכונה זה תקופה – ובאופן שמייתר את מתן סעד הפינוי שהתבקש, כמו גם את הדיון בו.

6.לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בבקשה, בתשובה ובתגובה מצאתי שיש להיעתר לבקשה.

א.הריסת המבנים במקרקעין ופינוי הנתבעים מהם דה-פקטו הם בגדר מצב קיים לעת הזו. במצב דברים זה הדיון בסעד של פינוי וסילוק יד שהתבקש בתביעה העיקרית הפך לדיון תיאורטי. מקובלת עלי עמדת התובעת כי לחלוף הזמן מאז הריסת המבנים נודעת נפקות בהקשר זה. "המבחן לעניין סיווגה של בקשה לסעד הצהרתי כבקשה תאורטית או אקדמית טמון בשאלה אם קיים לתובע עניין ממשי בפתרון הבעיה שהציג בפני בית-המשפט. בעניין זה, יש חשיבות ניכרת לשאלה אם הסעד המבוקש ישרת מטרה שיש בה תועלת. ההלכה לעניין זה היא כי מקום בו יש בפסק-דין כדי להסיר מכשול העומד בפני המבקש, או לפתור קושי שהוא ניצב בפניו, יש לומר כי לתובע עניין ממשי כאמור" [ע"א 6291/95 בן יקר גת חברה להנדסה ובנין בע"מ נ' הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה מודיעין, פד נא(2) 825, 871 (1997)]. על כן קיים טעם ממשי המצדד בסילוק התביעה העיקרית בשלב מקדמי זה של הבירור.

ב.הבקשה שלפני, אף שהיא מכוונת למחיקת התובענה העיקרית, אינה נסמכת על תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן התקנות); הגשת בקשה שיסודה בתקנה זו שמורה לצד שכנגד – קרי, לנתבע, ואף בית-משפט רשאי לעוררה מיוזמתו בגדר סמכותו בקדם-משפט על-פי תקנה 143(8).

הבקשה דנן הינה בקשת התובעת, שמבקשת לחדול מבירור התביעה העיקרית שהגישה. תובע רשאי לבקש מבית-משפט רשות להפסיק תביעה או לחזור בו ממנה על-יסוד תקנה 154 לתקנות. במסגרת שיקול דעתו רשאי בית-המשפט להיענות לבקשה ולהתנות אותה בתנאים כך שאם תוגש התביעה מחדש יעמדו בתוקפן החלטות שניתנו בה טרם מחיקתה, זאת על-מנת שלא ירד לטמיון יתרון דיוני או מהותי בו זכה הצד שכנגד בטרם הופסקה התובענה [רע"א 3876/09 ח'שבון נ' ח'שבון (25.8.2009), ע"א 746/88 בוזגלו נ' אוחנה, פ"ד מה(3) 690 (1991)].