ת"א 40079-12-11 עירית ירושלים נ' זקן

בפני תביעה על סך 154,052 ₪ (נכון ליום 1/8/16) בגין חובות ארנונה שנצברו לתקופה מ- 1/1/07 ועד 31/7/11, בנכס ששימש כמסעדה בידי הנתבע עד אשר הסתבך כלכלית וכיום הוא מצוי בהליכי פשיטת רגל. צו כינוס ניתן כנגד הנתבע ב- 18/12/06. ב-18/6/08 הוא הוכרז כפושט רגל, אך עד היום טרם קיבל תעודת הפטר. אין מחלוקת שהמועד הקובע לשאלה האם סכום החוב נכלל תחת הליך פשיטת הרגל הוא מועד צו הכינוס ולא מועד הכרזתו לפושט רגל.

ההליכים בתיק זה התנהלו בעצלתיים, בתחילה עוכבו ההליכים על מנת שהנתבע יוכל למצות הליכים מנהליים מול העיריה, וזאת עוד לפני מתן החלטה בבקשת רשות להגן שהגיש.

ערר הוגש רק ביום 23/3/13. ביום 20/1/14 התקיים דיון בוועדת הערר לענייני ארנונה שליד העיריה. שני עורכי דין טענו בשם העורר-הנתבע. טענותיהם בתמצית ככל שעלה מהדיון ומתגובה לעדכון התובעת שהגיש הנתבע בתיק זה ביום 26/5/14 הן כדלקמן:

• יש למחוק החוב הנוגע לשנת 2008 משום שהוא נכלל בפשיטת הרגל. (טענה שגויה כאמור).

• תקופה מסוימת החזיק בנכס אדם אחר בשם עדי אסף. (לא ברור מועדים לא הוצג חוזה שכירות במועד הרלוונטי).

• העברת שם המחזיק בנכס על שם בנו של הנתבע אמיר זקן מ-2008-2011 שגויה, על אף שהעיריה החזיקה חוזה שכירות שתומך בכך.

העיריה סרבה להסב רטרואקטיבית לשם המחזיק עדי אסף לגבי שנת 2007 ועמדה על כך שהמחזיק בשנים 2008-2011 הוא בנו של הנתבע. (בשונה מעמדתה בכתב התביעה הנוכחי).

אני משערת שהסיבה להתעקשות העיריה להשאיר רישום המחזיק על שם הבן, היתה בשל יכולת פרעון זו גם הסיבה מהעבר השני שבאי כוח הנתבע עמלו לשנות אותו רישום על אף שבא כוחו הצהיר כי הוא זה שמסר לעיריה הסכמי השכירות של זקן אמיר.

בסופו של יום הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה שיפוטית של ועדת הערר וכך נכתב בפרוטוקול הועדה: