דיב נ' דיב ואח'

1.לפניי בקשת התובע מיום 02/01/18 למתן פטור מתשלום אגרה (להלן: "הבקשה").

2.בהתאם לתקנה 14 (ג) לתקנות בתי המשפט אגרות התשס"ז ( להלן:"התקנות") על המבקש פטור מתשלום אגרה להוכיח שני תנאים מצטברים:

האחד – היעדר חוסר יכולת כלכלית לעמוד בתשלום האגרה;

השני – כי התביעה מגלה עילה.

רק בהתקיים שני התנאים המצטברים דלעיל, רשאי בית המשפט להיעתר לבקשת התובע ולהורות על מתן פטור מתשלום אגרה.

3.בבסיס החובה לשלם אגרת משפט עומדות כמה תכליות חשובות, כפי שפורט בתיק בר"מ

512/14 ‏ פלוני נ' שר הפנים (מיום 19/3/14) :

"האגרה נועדה להבטיח השתתפות חלקית של הפרט בעלותם של ההליכים המשפטיים כנגד השירות המתקבל ממערכת המשפט; תשלומה מאפשר ניהול יעיל של הליכים משפטיים והקצאת זמן שיפוטי גם עבור מתדיינים אחרים; והיא מהווה מסננת מפני הגשת הליכי סרק. מנגד ניצבת זכותו של הפרט לגישה לערכאות השיפוט, שהיא זכות יסוד חוקתית ראשונה במעלה ... החובה לשלם את אגרת המשפט מגבילה את זכות הגישה לערכאות ועלולה להוביל לשלילת יומו בבית המשפט של מי שידו אינה משגת לעמוד בה..."

4.על המבקש פטור מתשלום אגרה לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ומפורטת באשר למצבו הכלכלי.

ההלכה הפסוקה קובעת כי מבקש הפטור מחמת עוניו חייב לפרט במדויק ובאופן מלא ומהימן את מצבו הכלכלי העדכני. כמו כן נקבע, כי ללא פרטים מהימנים, הנתמכים במסמכים, על הכנסת המבקש, רכושו, הוצאותיו וחובותיו, לא ניתן כלל להיזקק לבקשה לפטור מאגרה.