ת"א 3999-06-14 פלוני נ' כספי ואח'

לפניי בקשת הנתבעות לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975, להתיר להן להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), ולמנות מומחה מטעם בית המשפט לקביעת נכותו של התובע בתחום האורתופדיה, עקב התאונה, ככל שישנה.

התובע, יליד 1965, נפגע בתאונת דרכים ביום 28.11.12, אשר הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. ועדה רפואית מדרג ראשון (להלן: הוועדה מדרג ראשון) שהתכנסה ביום 9.3.14 קבעה, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% בעקבות התאונה. על החלטה זו הגישו הן התובע והן המל"ל ערר. הוועדה הרפואית לעררים (להלן: הוועדה לעררים) בהחלטתה מיום 29.4.14, דחתה את ערר המל"ל וקיבלה את ערר התובע וקבעה, כי יש להגדיל את שיעור נכותו הצמיתה של התובע ל- 10% בגין פגיעה בכתף שמאל.

הנתבעות טוענות, כי קביעת הוועדה לעררים נגועה בפגם מהותי, מאחר והוועדה לעררים לא דנה בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בכתף שמאל לתאונה, חרף העובדה כי לא קיים תיעוד רפואי בנוגע לכתף בסמוך לתאונה, וכי תלונתו הראשונה של התובע אודות כתף שמאל נמסרה כחמישה וחצי חודשים לאחר התאונה. עוד נטען, כי הוועדה לעררים לא סיפקה הסבר לפער בין קביעתה, במסגרתה הוכפלו אחוזי נכותו של התובע, לבין קביעת הוועדה מדרג ראשון. לבסוף, טוענות הנתבעות כי העובדה שהתובע היה מיוצג בדיון מול הוועדה לעררים סיפקה לו יתרון לא הוגן על פני הנתבעת ובכך נגרם עיוות הצדק והדין.

עוד טוענות הנתבעות, כי ועדת העררים שגתה בעצם קבלת ערר התובע מן הטעם שהוועדה מדרג ראשון טעתה בקביעת נכות באיבר שלא נפגע בתאונה. לגישת הנתבעות, לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה מדרג ראשון וזו עשתה שימוש נכון בתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות מהעבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: תקנות המל"ל) בעניינו של התובע.

התובע מתנגד לבקשה וטוען, כי ועדת העררים קיבלה בצדק את הערר, שכן הוועדה מדרג ראשון טעתה בהחלטה בה צוין כי 5% נכות ניתנו בגין פגיעה במפרק. כמו-כן, טען התובע כי ועדת העררים דנה במסגרת הערר בסוגית הקשר הסיבתי בין הפגיעה בכתף לתאונה ואף נימקה וביססה במסגרת החלטתה את הטעמים שעמדו בבסיס הקביעה להגדלת נכותו של התובע בעקבות התאונה.