ת"א 39962-02-14 הלר ואח' נ' דגני ואח'

1.לפניי בקשה לסילוק על הסף של תביעה שכנגד שהוגשה ע"י המשיבים.

2.כנגד המשיבים, המבקשת ובעלי דין נוספים, הוגשה תביעה שעניינה פירוק שיתוף במקרקעין. התובעים באותה תביעה ביקשו פירוק שיתוף במקרקעין ביחס לשתי חלקות – האחת ידועה כגוש 19937 חלקה 93, והשניה כגוש 10037 חלקה 187. מדובר בשתי חלקות גובלות, בהן המשיבים הם בעלים במשותף בחלקים בלתי מסויימים. להשלמת התמונה נציין כי בעוד שהתובעים בתביעת פירוק השיתוף הם בעלים במשותף בשתי החלקות הנ"ל (וכך גם המשיבים), המבקשת היא בעלים במשותף באחת מהחלקות הללו בלבד.

3.המשיבים הגישו תביעה שכנגד, וזאת כנגד התובעים בתביעת פירוק השיתוף וכנגד המבקשת. בכתב התביעה שכנגד נטען, כי במהלך רישום ומדידה שנערכו בשנות השלושים של המאה הקודמת במגרשים בהן מצויות החלקות הנ"ל, ובטרם הסדרת הקרקעות במקום, נפלה טעות אשר הביאה לכך שעל שמם של הבעלים אשר לימים העבירו את זכויותיהם לתובעים ולמבקשת, נרשם בספרי מרשם המקרקעין שטח גדול יותר מזה שנרכש ע"י אותם בעלים. כך קרה, לשיטת המשיבים, שחלקם היחסי כיום במקרקעין נשוא התביעה לפירוק שיתוף, הוא קטן יותר מחלקם היחסי אלמלא הטעות שנפלה בספרי רישום המקרקעין.

4.במסגרת התביעה שכנגד נתבקשו הסעדים הבאים:

א.קביעה לפיה שטחים מסויימים בשתי החלקות נשוא תביעת פירוק השיתוף, אינם מושא לחלוקת זכויות עקב הטעות שנפלה בספרי רישום המקרקעין (סעיף 15 לכתב התביעה שכנגד).

ב.קביעה לפיה חלוקת הזכויות במקרקעין נשוא התביעה תיעשה לפי חלקם היחסי של המשיבים אלמלא הטעות שנפלה בספרי רישום המקרקעין (סעיף 16 לכתב התביעה שכנגד).

ג.לחלופין, לקבוע שהמשיב מס' 1 זכאי לפיצוי מאת התובעים ומאת המבקשת בגין עשיית עושר ולא במשפט, וזאת לאור העובדה שהאחרונים נהנו, על חשבונו, מזכויות יתר במקרקעין עקב הטעות שנפלה בספרי רישום המקרקעין.

ד.חיוב התובעים והמבקשת בדמי שימוש ראויים, בגין שימוש במקרקעין שאינם שייכים להם, כתוצאה מאותה טעות בספרי רישום המקרקעין

5.המבקשת עתרה לסילוק התביעה שכנגד על הסף משלל טעמים: התיישנות, שיהוי, שיקולי צדק, העדר עילה, העדר יריבות, עיקרון ההסתמכות על רישומים בספרי רישום המקרקעין, ואי צירוף מסמכים לכתב התביעה.

6.בתגובה שהוגשה מטעם המשיבים הם התנגדו לבקשה, תוך תשובה לטענות המבקשת כפי שהוצגו בבקשה. המשיבים התייחסו לסוגיית הסמכות העניינית לדון בתביעה שכנגד, והטעימו כי מדובר בתביעה לסעד כספי, אשר מבחינת שוויה מצויה בגדר סמכותו של בית משפט השלום.