ת"א 39954-08-10 ז' נ' איזנר ואח'

1.התובעת, ילידת 1946, הגישה תביעתה זו מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") בשל נזקי גוף שנגרמו לה, ע"פ הנטען, בתאונת דרכים מיום 18.8.08. תאונה זו ארעה עת התובעת עלתה לאוטובוס (מ.ר 8866901) אשר החל בנסיעה טרם הספיקה לשבת בו, כשעקב כך נפלה היא ונחבלה.

2.         הנתבע 1 הוא שנהג באוטובוס הנ"ל בזמן ארוע התאונה מטעם הנתבעת 2 והנתבעת 3 הינה מי ששימשה כמבטחת השימוש בו ע"פ פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל – 1970.

3.         בסופו של יום, הליך זה אינו נושא מחלוקת בהתייחס לחבות - לארוע התאונה ולהגדרתה כתאונת דרכים. המחלוקת נסובה אך על היקף הנזקים הנטען.

4.ממקום התאונה פונתה התובעת לבית החולים סורוקה בבאר שבע, שם אובחן שבר בעצם ירך שמאל. התובעת נדרשה לניתוח לקיבוע השבר, שלאחריו הועברה לשיקום ב"גני עומר", שם שהתה עד ליום 28.9.08.

5.תאונת דרכים זו הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל) כתאונת עבודה. ועדה רפואית של המל"ל קבעהבעטיה נכויות זמניות ונכות צמיתה כדלקמן (מוצגים ת/5-ת/7):

• מיום 18.11.08 עד ליום 5.9.09 - 30%

• מיום 6.9.09 עד ליום 8.2.10 - 20%

• מיום 9.2.10 – נכות צמיתה בשיעור כולל של 19% לפי הרכב זה: 10% בגין הגבלה קלה בתנועות ירך שמאל לפי סעיף 48(1)(ו) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז ו – 10% בתחום הנפשי בגין PTSD קל.

  6.במועד התאונה עבדה התובעת כטבחית בחב' תעבורה אחזקות בע"מ. לאחר התאונה לא חזרה התובעת למקום עבודתה ובחודש 11/13 פרשה לגימלאות.

   

  7.עד כאן עיקרי הנתונים שאינם שנויים במחלוקת והמשתקפים מהמסמכים שהוצגו.