ת"א 39950-01-13 מקארי נ' עמותה להפעלת מעון למפגרים - כפר כנא

לפני תביעה לתשלום חוב נטען בגין שירותי כביסה שניתנו על-ידי התובעת, בעלת עסק של מכבסה, לנתבעת.

סכום התביעה - לאחר שכתב התביעה תוקן פעמיים במהלך ניהול ההליך - עומד על סך 66,931 ₪ (קרן), והוא משקף חוב נטען בגין שני חודשי מתן שירות, חודש מאי 2008 וחודש יוני 2008.

רקע:

1.התובעת הינה בעלת עסק מכבסה בכפר כנא. בזמנים הרלוונטיים לתביעה סיפקה התובעת שירותי כביסה לנתבעת, עמותה המפעילה מעון לאנשים עם פיגור שכלי.

2.במקור הוגשה התביעה בסכום של 401,586 ₪, בטענה לאי-תשלום התמורה עבור שירותים שסיפקה התובעת לנתבעת ובהתבסס על 12 חשבוניות שהוציאה התובעת אשר נטען כי לא שולמו.

3.בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי חלק ניכר מאותן חשבוניות שולמו בפועל. בהמשך צירפה הנתבעת אסמכתאות (צילומי שיקים שנפרעו) לביצוע התשלומים. עקב כך תוקן כתב התביעה, בשתי הזדמנויות, על דרך של הפחתת סכום התביעה.

4.בסופו של יום נותר במחלוקת חוב נטען בעבור שתי חשבוניות בלבד, שהתובעת טוענת כי לא שולמו; חשבונית מס' 308 בסך 34,014 ₪ בגין שירותי כביסה לחודש מאי 2008 (להלן – חשבונית חודש מאי), וחשבונית מס' 309 בסך 32,917 ₪ בגין שירותי כביסה לחודש יוני (להלן – חשבונית חודש יוני).

5.יצויין ברקע הדברים, לפי שפורט עוד בכתב ההגנה של הנתבעת והמסמכים שצורפו, במהלך השנים 2007/2008 התגלתה מעילה בכספי המעון שבוצעה על-ידי חלק מעובדי הנתבעת. הדבר התגלה בביקורת שנערכה אצל הנתבעת מטעם משרד העבודה והרווחה ודו"ח שנערך בעקבות אותה ביקורת. בהמשך נערכה חקירת משטרה והוגש כתב אישום נגד שלושה מעובדי הנתבעת. על-פי כתב האישום, השלושה קשרו קשר במטרה להוציא ברמה כספים מהמעון וזאת ע"י גניבת שיקים של המעון, עריכת רישומי כוזבים, זיוף חשבונות ספקים, שימוש בחשבוניות פיקטיביות וזיוף מסמכים. הם יצרו מצג שווא של הזמנת סחורות עבור המעון תוך שימוש בחשבוניות פיקטיביות או באמצעות חברות קש שהוקמו לצורך כך, ניהלו רישומים כוזבים והעבירו את כספי התמורה לחברות קש ולחשבונות מי מעובדי המעון. אחד האישומים בכתב האישום מייחס לאחד מעובדי הנתבעת זיוף חשבוניות של בעלה של התובעת, מר אחמד מוקארי (להלן – אחמד). אחמד הנ"ל היה היה המנהל בפועל של שלושה עסקים שסיפקו אותה עת שירותים לנתבעת (כולל המכבסה). לעובדת נוספת, מנהלת החשבונות של הנתבעת, יוחס ביצוע רישום כוזב בכרטסת הנתבעת בדבר סחורות שסופקו מהתובעת, על-אף שלא סופקו, תוך שהתמורה הועברה במרמה לגורמים שונים. עובדי הנתבעת הורשעו עפ"י הודאתם במסגרת עסקת טיעון בשורה של עבירות ונגזרו עליהם עונשים לרבות עונשי מאסר. יצויין כי כתב האישום הוגש אף כנגד שניים שלא היו עובדי הנתבעת ואשר לקחו חלק במעילה לרבות על דרך של סיפוק חשבוניות פיקטיביות.

אין חולק כי כנגד התובעת או אחמד בעלה לא הוגש כתב אישום ולא יוחס להם חלק בפרשת המעילה האמורה.

6.כפי שכבר צויין, התביעה הוגשה במקור על סך של 401,586 ₪, בגין 12 חודשים בהם סופקו שירותי כביסה למעון. במהלך ההליך הציגה הנתבעת ראיות המצביעות על כך כי עיקר החשבוניות שצירפה התובעת לתביעתה שולמו זה מכבר. או-אז תיקנה התובעת את תביעתה (בשתי פעימות) והמחלוקת צומצמה לשתי חשבוניות בלבד.

7.בטרם דיון לגופה של המחלוקת שנותרה, אתייחס לטענה מקדמית שהעלתה הנתבעת בדבר שיהוי בהגשת התביעה המצדיק דחייתה. טענה זו אינני רואה לקבל. כידוע, דחיית תביעה אזרחית מחמת שיהוי הוא צעד חריג הננקט רק בהתקיים התנאים לכך. חלוף הזמן כשלעצמו אין בו די כדי להדוף תביעה מחמת שיהוי, אלא יש להראות כי התובע וויתר על זכותו וכי הנתבע שינה מצבו לרעה בחלוף הזמן (ראו: ע"א 2919/07 מדינת ישראל – הועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא - ליפל (פורסם במאגרים) (2010)). בענייננו לא מתקיימים התנאים הנ"ל. אין בפני תשתית משכנעת דיה המצביעה על וויתור מצד התובעת על זכויותיה. כמו-כן, הנתבעת לא ביססה טענתה בדבר נזק ראייתי שנגרם לה עקב חלוף הזמן. היפוכם של דברים, כפי שעולה מהפירוט שלעיל, חלוף הזמן לא מנע מהנתבעת להניח ידה על ראיות באשר למרבית סכום התביעה כפי שהוגשה במקור, דהיינו, היתה לה יכולת התגוננות אפקטיבית חרף חלוף הזמן. ככל שנגרם נזק ראייתי לנתבעת הרי שהדבר נובע מאי-הסדרים שהתגלו אצלה וברישומיה, כפי שעולה מהרשעתם של עובדיה, ולא מחלוף הזמן עד להגשת התביעה.

8.ומכאן למחלוקת לגופה.

חשבונית חודש מאי:

9.התובעת צירפה כאמור העתק של חשבונית עבור שירות שסיפקה לטענתה לנתבעת בחודש מאי 2008, ע"ס 34,014 ₪. לטענתה, התמורה המגיעה לה עבור שירות זה לא שולמה.

10.הנתבעת טוענת כי התובעת לא הוכיחה טענתה זו. לעניין זה טוענת הנתבעת כי החשבונית הנ"ל לא הומצאה לה עובר לתביעה, וכי עיון במסמך שצירפה התובעת מעלה כי מדובר למעשה בקבלה ולא בחשבונית; המילה "קבלה" בכותרת המסמך הוקפה בעיגול (אם כי לאחר מכן נמחקה) ובנוסף נרשם במסמך כי הוא מופנה למכבסת כפר כנא (ולא לנתבעת). כמו-כן, החשבונית נושאת תאריך 1.11.2008, חודשים לאחר ביצוע העבודה הנטענת, דבר שאין לו הסבר ואיננו מתיישב עם מתכונת ההתקשרות בין הצדדים. הנתבעת טוענת עוד כי במכתב מיום 10.05.2008 היא הודיעה לתובעת על הפסקת ההתקשרות בין הצדדים, וזאת לאחר שבמסגרת הליכי ההבראה הוחלט כי ביצוע שירותי הכביסה ייעשה באופן עצמאי ע"י הנתבעת באמצעות שכירת מכונות כביסה. ביום 22.04.2008 אף התקשרה הנתבעת לצורך כך עם צד ג', חברה בשם "קוינאמטיק", המשכירה מכונות כביסה והמכונות התקבלו אצלה ביום 27.05.2008.