ת"א 39942-01-12 . מספר בקשה:30

תובענה כספית שעילתה חוזית ונזיקית שהגישה התובעת, חברה קבלנית שהקימה מבנה תעשיה ומשרדים באזור התעשיה החדש בראשל"צ (להלן: המושכר) כנגד הנתבעות 1 ו-2, חברות בתחומי התשתית, הבניה והנתבעת 3, חברה העוסקת בתחום החשמל, ואשר רכשה את הנתבעת 2 מהנתבעת 1 שהיתה בעלת השליטה בה. להשלמת התמונה יצויין כי בab, 2004, מוזגה הנתבעת 2 עם הנתבעת 1 והפכה חלק ממנה.

רקע התובענה הינו חוזה שכירות מיום 5.4.1998 שנחתם בין התובעת לנתבעת 2, בערבות הנתבעת 1, אשר תוקפו הוארך בשנת 2005 ובסה"כ עד יום 13.4.09.

תמצית טענות התובעת היא, כי בתום תקופת השכירות לא פונה המושכר כליל על ידי הנתבעות והחזקה בו לא הוחזרה לתובעת כמתחייב מסעיף 12 להסכם השכירות, תוך שהמקום על תשתיותיו נותר עזוב, מוזנח והרוס, ציוד רב השייך לנתבעת 2 נותר זרוק בו. התובעת טוענת כי חרף התראותיה לתיקון הליקויים והנזקים, לא נעשה הדבר, וגרוע מכך, פורקו מהמושכר כ-25 מזגנים השייכים לתובעת, כך עפ"י טענתה, על ידי הנתבעת 3 שלה נמכרה כאמור פעילות הנתבעת 2 ע"י הנתבעת 1.

כתוצאה מהאמור טוענת התובעת כי נאלצה להוציא הוצאות רבות להקטנת נזקיה ותיקון הנדרש (בחצר, בתשתיות, במעטפת המושכר ובשטחי המשרדים) וכתוצאה מכך אף נגרמו לה נזקים הנובעים מהעדר אפשרות להשכיר את המושכר, כשאך חלקו הושכר לאחר תקופה ממושכת, גם זאת במחירי שוק נמוכים מהמקובל. סך נזקיה של התובעת, כך על פי טענתה מסתכם בלמעלה מ – 3 מליון ₪ נכון למועד הגשת התובענה. לתביעתה צירפה התובעת עותקי תכתובות, צילומים שונים אישורי כבאות וחוו"ד שמאיות.

סיכום טענותיה של התובעת נוגע איפוא לשלושה ראשים: תיקוני נזקים (בעיקר תשתיות: שערים חשמליים, מערכת ביוב, מעטפת המושכר – קירות וחיפויי קרמיקה, חלונות, סיוד, שטיחים, ריצוף), עלויות פינוי פסולת ועלות אחסנה על יתרת כבודה שלא פונתה, ואובדן הכנסה בהעדר יכולת להשכיר את המושכר.

תמצית טיעוני הנתבעות 1 ו-2 היא, כי המדבור בתביעת סרק שנועדה לקבלת כספים שלא מגיעים לתובעת, כשהחזקה הוחזרה לתובעת במצב טוב, תקין ומסודר, למעט בלאי סביר. קודם החזרת החזקה פונה המושכר וסויד וכן בוצעו בו תיקוני הליקויים, הכל בהתאם להוראות ההסכמים שבין הצדדים. לטענת הנתבעות, התובעת היא שהפרה התחייבויותיה לביצוע תיקונים בהתאם לדו"ח מפקח שהומצא לה. הנתבעות צירופו את דו"ח המפקח ומכחישות את האמור בחוו"ד השמאית שהגישה התובעת. הנתבעות טוענות כי התובעת לא הוכיחה הליקויים והנזקים להם היא טוענת כשהנזקים עפ"י חוו"ד המומחה דודבני נובעים מליקויי בניה שממילא באחריותה, וחוו"ד המומחה אדר מלמדת כי למעשה לא נגרם נזק כספי לתובעת.

הנתבעת 3 מצטרפת לטעוני הנתבעות 1 ו-2. תמצית טיעוניה היא כי לתובעת אין כל עילה כנגדה בהעדר כל הסכם בין הצדדים. הנתבעת 3 מציינת כי רכשה את הנתבעת 2 בשלהי שנת 2008, כשהאחרונה שהתה במושכר מספר חדשים בלבד תחת כסותה, והנתבעת 1 היא שהיתה אחראית על כ-95% מתקופת השכירות. הנתבעת 3 טוענת עוד, כי עובר לתום תקופת השכירות ניהלה עם התובעת מו"מ אינטנסיבי להמשך שכירות המושכר as is, כשהסכימה להמשיך ולשלם את דמי השכירות שהיו בתוקפם, אלא שהתובעת ביקשה להעלותם בצורה בלתי סבירה בעליל וללא קשר לתנאי השוק. במצב דברים זה לא מצב המושכר הוא שגרם לנזק, אלא נסיונה של התובעת להשכירו בתנאי שוק לא ריאליים. לבסוף טוענת הנתבעת 3 כי נציגי התובעת אישרו בע"פ שהנכס פנוי, זאת כשנכחו במקום במועד הפינוי וחזו בפעולות הנתבעת, אשר ביקשו לשוב למחרת היום להשלמת ניקיון החצר וסורבו על ידי התובעת. בנסיבות אלה טוענת הנתבעת כי הנזק הנטען, ככל שקיים כזה, הינו בשל פעולותיה ומחדליה של התובעת דווקא.

בשלהי שנת 2014 הועבר התיק לטיפולי ובישיבה שהתקיימה לפני ביום 1.1.15, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ינתן ע"י בית המשפט פסק דין כספי לפשרה ובלא צורך במתן נימוקים, זאת בהתאם לסמכות המוקנית לו עפ"י סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נ"מ) תשמ"ד 1984, תוך קביעת גבולות שבין 100,000 ₪ ל-750,000 ₪ (ובאשר לנתבעת 3 – תקרה של עד 127,000 ₪), לאחר הגשת טיעוני הצדדים והפניה לראיות ואסמכתאות מצידם.

ואכן, הגישו הצדדים עתה סיכומיהם ובהתאם ניתן פסק הדין.

לאחר שעיינתי איפוא בסיכומי הצדדים ובכתבי הטענות ובנספחיהם, ובכלל החומר שהונח לפני בתיק זה, הנני מחייב את הנתבעות 1 ו-2, לשלם לתובעת סך של 335,000 ₪, ואת הנתבעת 3 לשלם לתובעת סך של 65,000 ₪ לסילוק התובענה.