ת"א 39917-09-16 שפריר ואח' נ' פוגל ואח'

לפני בקשת הנתבעים לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 10.1.17 ולחילופין – בקשה להארכת המועד להגשת בקשת הביטול.

למען שלמות התמונה, יפורטו בתמצית ההליכים שקדמו לבקשה זו, אשר התנהלו בפני המותב הקודם שדן בתביעה.

פסק הדין בהעדר הגנה ניתן, כאמור, ביום 10.1.17. הנתבעים הגישו תחילה, ביום 5.2.17, בקשה לביטול פסק הדין מחמת הצדק, בטענה של אי ביצוע המצאה (להלן: הבקשה הראשונה). במסגרת בקשתם זו, עמדו הנתבעים על חקירת השליח שתצהירו לעניין ביצוע המסירה, צורף לבקשה למתן פסק דין בהיעדר. השליח נחקר ארוכות בישיבה שנערכה ביום 8.6.17 בפני כב' השופט א' באומגרט. בהמשך, ניתנה החלטה מפורטת במסגרתה נדונה בהרחבה בטענת הנתבעים לפיה מעולם לא קיבלו לידיהם את כתב התביעה. כב' השופט באומגרט שוכנע, לאחר חקירת השליח, כי עדותו "אמינה ומהימנה" ומשכך, קבע כי כתב התביעה נמסר למבקשים וכי לא עומדת להם זכות לביטול פסק הדין מחמת הצדק. בשולי החלטתו קבע כב' השופט באומגרט כי "ככל שסבורים המבקשים כי עומדות להן טענות טובות לעניין סיכויי ההגנה, הרי שיש להעלותן בבקשה נפרדת, בצירוף תצהיר, כמצוות המחוקק, ובשים לב למועדים הקבועים בתקנות". מכאן הבקשה שלפני.

הנתבעים טוענים כי בהחלטת בית משפט נשמרה להם זכותם לבקש את ביטולו של פסק הדין על פי שיקול דעת בית המשפט. לחילופין, מבקשים הם כי תינתן להם ארכה להגשת הבקשה, שכן, לטענתם, התובעים ידעו כבר מיום הגשת הבקשה הראשונה כי הם אינם משלימים עם פסק הדין שניתן בהעדר הגנה. עוד נטען כי מאחר שכתב התביעה לא הומצא לנתבעים, לא יכלו הם לפרט בבקשה הראשונה את טענות הגנתם. התובעים מצדם מתנגדים לביטול פסק הדין. בתגובתם ציינו, בין השאר, כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר וכי אין לנתבעים כל סיכוי לזכות בהגנתם. הנתבעים צירפו תצהיר לתשובתם לתגובה וחזרו על עיקרי טענותיהם. למען שלמות התמונה יצוין כי הנתבעים אינם מיוצגים על ידי עורך דין.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין, זאת בכפוף לפסיקת הוצאות התובעים כמפורט להלן.

כידוע, מוסמך בית המשפט לבטל פסק דין שניתן בהעדר כתב הגנה, זאת בהתאם להוראת תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בתי המשפט חזרו ועמדו על הכללים המנחים בבקשות אלה. הובהר כי:

"מקובל להבחין בין מקרה שבו נדרש ביטול פסק דין "מתוך חובת הצדק" לבין מקרה שבו הביטול נתון לשיקול דעת בית המשפט. במקרה הראשון, כאשר ההליך פגום מעיקרו ולא בוצעה המצאה כדין, יבוטל פסק הדין ללא התייחסות לשיקולים נוספים. לעומת זאת, במקרה שבו אחד הצדדים לא התייצב לדיון למרות שבוצעה המצאה כדין, נדרש בית המשפט להתחשב בשאלה מה גרם לאי ההתייצבות וכן בשאלת סיכויי הצלחתו של המבקש בהליך העיקרי ... בנוסף, מן הראוי להזכיר, כי 'ככלל, בבקשות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה או אי התייצבות, הגישה היא ליברלית, תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד עקב המחדל הדיוני, בפסיקת הוצאות'" (כב' השופט יצחק עמית ברע"א 5736/15 עובד נ' פקיד שומה טבריה (8.10.2015). הדגשה הוספה).