ת"א 39883-09-14 כהן נ' נאור

בפניי תביעה כספית בעילה שטרית, על סך 100,000 ₪ (בגין שיק מס' 113, זמן פירעון 8.10.2013 בערכי קרן. להלן: "השיק").

התובע הנו הנפרע על פי השיק.

התובע הגיש את השיק לביצוע בלשכת ההוצל"פ, ולאחר שניתנה לנתבעת רשות להתגונן נפתח התיק האזרחי שבפניי.

הצדדים הגישו להסכמה דיונית לפיה לא יישמעו ראיות, יוגשו סיכומים בכתב והתיק יוכרע בפסק דין מנומק.

כעולה מתצהיר הנתבעת שהוגש כתמיכה בהתנגדות לביצוע השיק (שהפך לתצהיר עדותה הראשית), השיק נשוא התביעה הינו אחד מסדרת שיקים אשר הגיעו לידי התובע שלא כדין. בן הנתבעת בשם אלון נאור (להלן: "בן הנתבעת" או "אלון"), הינו חייב מוגבל באמצעים. בהינתן כי אלון מסובך בחובות כבדים, היה לו קושי ממשי לנהל את משק ביתו בצורה סדירה. על כן על מנת להקל ומתוך רצון לעזור לו, מסרה הנתבעת לאלון מספר שיקים שאמורים היו לשמש לצורך פירעון החובות השוטפים של משק הבית שלו, ובכלל זה חשבונות החשמל, כלכלת בית, וכו'.

נטען כי למרבה הצער, אלון מעל באמון הנתבעת-אמו באופן קשה, כאשר העביר את השיקים (ללא שפורט באלו שיקים מדובר) לתובע בהליך זה, מתוקף מערכת היחסים שהתקיימה ביניהם, כשלנתבעת אין כל ידיעה בדבר אותה מערכת יחסים ו/או קשר עם התובע, ואף לא ראתה את התובע מעולם. לאחר שהשיק הועבר לידי התובע, רשם התובע את שמו על פני השיק כנפרע. ברי כי לנתבעת לא הייתה מעולם כל כוונה למשוך שיקים בסכומים של מאות אלפי ₪ לטובת מערכת היחסים של אלון עם נושיו, והעברת השיק בנסיבות אלה פוגעת בזכותו הקניינית של האוחז בשטר (התובע).