א.ד. נ' אלדר

לפני תביעה לתשלום סך 1,480,000 ₪.

התובע טוען כי מזה 5.5 שנים (ליום הגשת התביעה) הוא חי תחת עיקולים, צווי מאסר, איומים ומצבו הכלכלי והנפשי ירודים בין היתר עקב נטילת סכומים נכבדים ממנו שלא כדין שבוצעה ע"י הנתבע, עו"ד במקצועו ומי שייצג ומייצג את גרושתו של התובע בהליכים נגדו.

התובע טוען שאין חולק כי ביום 9.1.14 הועבר לחשבון הנאמנות של הנתבע סך 55,639 ₪ שהיו מופקדים לטובת התובע בבית המשפט וביום 23.1.14 הועבר סך נוסף של 13,652 ₪.

התובע טוען כי הגם שהסכום הגיע לבא כוחה של גרושתו, זו הצהירה שהיא לא ידעה על כך ולכן המשיכה בהליכי הוצל"פ כנגד התובע.

הנתבע כך נטען ע"י התובע, טען בתוקף בפני מרשתו כי לא קיבל את כספי הפיקדון למרות שהדברים לא היו נכונים והמליץ לה לפתוח בהליכי הוצל"פ אשר הביאו להתמוטטותו של התובע.

מעבר לטענה ספציפית זו, הופך כתב התביעה למסע של טענות שמאפיינות לא פעם דיונים בענייני משפחה , כך נטען כי הנתבע הורה למרשתו להזמין משטרה ולהגיש תלונות על אלימות, כי הנתבע השחיר את פניו של התובע ברבים, פתח בשמו פרופיל באתר היכרויות והשתיל שם תמונה שלו כאשר בדיקת פוליגרף העלתה שלא התובע פתח את אותו פרופיל באתר ולכן מדובר במזימה של הגרושה והנתבע. כך גם נטען שהנתבע הוסיף וסיכל כל אפשרות להסדר בין בני הזוג, זייף את תצהירי התובע, ביצע עברות אתיות כמו שימוש בתצהירים מוכנים מראש לכל מיני הליכים וכי הנתבע גרם לכך שהתובע יפסיד את דירתו.

הנתבע מצדו טוען שבעצם מדובר בתביעה שכולה מתבססת על הרציונל המוטעה שאם זכתה מרשתו באיזה מן ההליכים הרי הדבר מוכיח שהוא רימה את התובע.

הנתבע מפנה לכך שלא ניתן להאשים עורך דין רק משום שמרשתו זוכה ואדם לא יכול לתרץ לעצמו את כישלונו המשפטי בייחוס מעשים בלתי חוקיים ועוולות לב"כ הצד שכנגד.

נטען שמדובר בתביעת SLAPP שמטרתה לאיים ולמנוע המשך ייצוג הגרושה בהליכים ואין זו התביעה או ההליך הראשונים אשר מגיש התובע ברם כל הליכי הסרק האחרים נדחו ע"י הערכאות המשפטיות.

הנתבע מודה כי אכן אירע תקלה חד פעמית ויחידה במסגרתה הועבר סך של כ- 13000 ₪ לחשבונו ברם לא ידע על העברה זו עד שלא הופנתה תשומת ליבו לכך ומיד כשנודע לו על הטענה, פנה לבנק, גילה כי בחשבון נאמנות ישן אכן שוכב לו הסכום ומיד דאג להעבירו חזרה ועל תקלה זו שילמה מרשתו של הנתבע לתובע הוצאות בסך 1000 ₪.