ת"א 39655-01-12 הררי ואח' נ' קופת חולים לאומית ואח'

החלטה זו עניינה בבקשת הנתבע 2 (להלן: "המבקש") לסילוק התביעה נגדו על הסף.

1. בהתאם לנטען בכתב התביעה, ביום 24.10.04 פנתה התובעת לחדר המיון בבית חולים לאחר שנפלה וסבלה משבר ברגלה. התובעת שוחררה מבית החולים באותו היום לאחר שרגלה גובסה. בתקופה מיום 7.11.04 – 25.11.04 אושפזה התובעת במחלקה האורתופדית בבית החולים בעקבות זיהום, שעל פי הטענה, התפתח ברגלה מתחת לגבס. ביום 20.1.05 הופנתה לבית החולים במצב קשה ואושפזה בטיפול נמרץ כללי עקב אבחנה של קטואיצידוזיס סוכרתית על רקע זיהום בכף הרגל, בהמשך נכרתה רגלה. התובעת שוחררה מטיפול נמרץ ביום 23.1.05. התובעת אושפזה במחלקה האורטופדית עד ליום 13.2.05.

2. לטענת המבקש במועד בו שוחררה התובעת לביתה הייתה מודעת לחלוטין לנזק שנגרם לה כביכול כתוצאה מהטיפול הרפואי. למרות האמור התובעת הגישה תביעתה נגד המבקש שעילתה רשלנות רפואית רק ביום 28.1.13, 8 שנים לאחר התגבשות עילת התביעה על כל מרכיביה.

3. לטענת המבקש אין בכתב התביעה כל הסבר על השיהוי בהגשת התביעה.

4. התובעת הגישה תגובתה וטענה כי התביעה הוגשה בתחילה נגד הנתבע 1 בתוך תקופת ההתיישנות, רק לאחר שהתקבלה חוות דעת רפואית מטעמה במסגרת ההתדיינות מול הנתבע 1, אשר קבע קשר סיבתי בין הטיפול שקיבלה התובעת בבית החולים ובין הנזק שנגרם לה הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה וצירופו של המבקש.

5. לטענת התובעת היא אינה חולקת על המועד בו נודע הנזק והיקפו, על כן הוראת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין אינה חלה עליה אלא סעיף 8 לחוק ההתיישנות שעניינו בהתיישנות שאינה מדעת. במקרה זה במועד הגשת התביעה נגד הנתבעת 1 לא היה ידוע לתובעת כי המבקש הוא בעל דין נכון ודרוש בתביעה שכן במועד הגשת התביעה טרם התקבלו אצלה המסמכים הדרושים ולא צורפה לכתב התביעה המקורי חוות דעת רפואית. רק עם קבלת חוות הדעת הרפואית התברר לתובעת כי קיים קשר סיבתי בין הטיפול שקיבלה בבית החולים לנזק שנגרם לה. מייד שנודע לה מחוות הדעת על הקשר הסיבתי הזדרזה והגישה בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך הוספת נתבע.

6. לטענת התובעת מגוף חוות הדעת עולה כי נדרש ידע רפואי על מנת לגבש את הקשר הסיבתי בין הטיפול אותו קיבלה התובעת בבית החולים לבין הנזק כאשר קביעות המומחה מתייחסות למחדלים של המבקש, מחדלים אלו הם אינן עובדות שיכולות להיות בידיעת התובעת. וכי אין בידיעתה הידע לגבי אופן הטיפול בו היה על בית החולים לנהוג וכי הקשר הסיבתי בין מחדלי בית החולים והתוצאה אינו ברור מאליו לאור העובדה כי לאחר הטיפול אצל המבקש טופלה התובעת אצל הנתבעת 1 והיא הגורם שטיפל בתובעת עד לקטיעה. על כן והיות והתובעת טופלה על ידי הנתבעת 1 עד לקטיעה סברה כי היא זו האחראית לנזקה ועל כן הגישה נגדה התביעה בטרם חלפו 7 שנים.

7. בהתייחס לסילוק התביעה מחמת שיהוי השיבה התובעת כי אין המקרה הנדון מצדיק טענת שיהוי וכי לא הוכח כי התובעת ויתרה על תביעתה או כי נגרם נזק של ממש למבקש אשר שינה מצבו לרעה.

8. המבקש הגיש תגובתו והתייחס לטענות התובעת לעניין תחולתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות וטען כי בהתאם לסעיף 8 לחוק על התובע להוכיח במבחן אובייקטיבי על פי אמות מידה של אדם סביר כי נבצר ממנו חרף מאמצים סבירים להגיש התביעה תוך תקופת ההתיישנות, כאשר על התובע להוכיח זאת.