ת"א 39650-01-10 עיריית נצרת עילית נ' אוטו קרטינג בע"מ ואח',ת"ט 44000-05-10 עיריית נצרת עילית נ' עטיה

לפני שתי תביעות מאוחדות;

התביעה האחת – תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר שהוגשה על-ידי התובעת (להלן – העיריה) כנגד הנתבעים כולם, לתשלום סך 148,685 ₪, דמי רשות בגין שימוש בנכס מקרקעין של העיריה על-פי הסכם שנחתם ביום 18.7.04 בינה לבין הנתבע 3 (להלן – הסכם השימוש). בהסכמת הצדדים נמחקה הכותרת והתביעה נדונה בסדר דין רגיל.

התביעה השניה – תביעה שטרית על בסיס שטר חוב ע"ס 50,000 ₪ שנחתם ע"י הנתבע 3 לטובת העיריה במועד החתימה על הסכם השימוש. שטר החוב הוגש לביצוע בהוצאה לפועל, הנתבע 3 הגיש התנגדות לביצועו וזו התקבלה בהסכמת הצדדים.

אין מחלוקת בין הצדדים כי דמי השימוש על-פי הסכם השימוש לא שולמו במלואם עבור כל תקופת השימוש, וכי לפי אותו הסכם נותר חוב לתשלום, הוא סכום התביעה. המחלוקת בשתי התביעות מתמקדת בעיקרה בשאלה, האם נכרת בין הצדדים הסכם מאוחר יותר בעל-פה, במסגרתו הוסכם כי החוב בגין דמי השימוש יופחת לסך 15,000 ₪ בלבד. עוד חלוקים הצדדים בשאלה מי מבין הנתבעים חב לתובעת בגין דמי השימוש בנכס, ככל שקיים חוב כאמור.

יצויין כי בשתי התביעות ניתן תחילה פסק-דין על-ידי מותב קודם, אשר דחה את התביעות, לאחר שקיבל את טענת הנתבעים כי בין הצדדים השתכלל הסכם בעל-פה מחייב, לפיו יעמוד החוב בגין דמי השימוש על סך 15,000 ₪ בלבד, במקום סכום החוב לפי הסכם השימוש. פסה"ד האמור ניתן על יסוד סיכומי הצדדים וללא שמיעת עדים, וזאת בהתאם למתווה דיוני מוסכם אליו הגיעו הצדדים באותו שלב. ערעור שהגישה העיריה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי התקבל, תוך שבית המשפט המחוזי קבע כי לא ניתן היה להכריע במחלוקת העובדתית בין הצדדים ללא שמיעת עדים. התיקים הוחזרו לבית משפט זה והועברו אלי, לצורך גביית ראיות והכרעה במחלוקת.

רקע:

1.ביום 18.7.04 נחתם הסכם בין העיריה לבין הנתבע 3, יוסף עטיה (להלן – עטיה), הוא הסכם השימוש שצויין לעיל. על-פי הסכם השימוש, העניקה העיריה לעטיה רשות להפעיל במקרקעין שבבעלותה "מסלול מכוניות מתנגשות". המקרקעין הינם שטח חניה הצמודה לקניון "לב העיר" בנצרת עלית (חלקה 15 בגוש 16555).

2.תקופה הרשות הוגדרה בהסכם השימוש למשך שנה, מיום 1.7.04 עד יום 30.6.05. כן נקבע בהסכם אופציה להאריך את תקופת הרשות לשנתיים נוספות.