ת"א 39645-04-10 הפלר נ' פונג ואח'

זוהי תביעה להשבת סכומים ששולמו על פי חוזה שבוטל.

הרקע העובדתי

במועדים הרלבנטיים לתביעה זו היו הנתבעים בעלים של דירה ברחוב הגליל 80/4 בחיפה, הידועה כחלקה 45/4 בגוש 10882 (להלן: "הדירה"). על הדירה רבץ שעבוד לטובת בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), בגין משכנתה שנטלו הנתבעים (להלן: "המשכנתה").

הנתבעים היו לקוחותיו של עו"ד מאיר הפלר ז"ל (להלן: "עו"ד הפלר"), אביה של התובעת.

ביום 7.6.05 נכרת בין הצדדים חוזה מכר, שלפיו רכשה התובעת את הדירה מהנתבעים בתמורה לכך שתישא בתשלומי המשכנתה (להלן: "חוזה המכר"). בד בבד עם החתימה על חוזה המכר נחתם ביניהם גם חוזה שכירות, שלפיו שכרו הנתבעים מהתובעת את הדירה בתמורה לדמי שכירות. בעת החתימה על החוזים הייתה התובעת קטינה, ואביה, עו"ד הפלר, פעל בשמה בכל הנוגע אליהם.

הואיל והבנק התנגד למכירת הדירה, נכרת בין הצדדים כעבור כמה חודשים חוזה נוסף שלפיו בוטל חוזה המכר (להלן: "חוזה הביטול").

הנתבעים הגישו לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה נגד התובעת, למתן פסק דין המצהיר שחוזה המכר בטל, וכי הם הבעלים של הדירה (ת"א 381/07). ביום 17.2.10 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי חוזה הביטול תקף, ולכן נתן סעד הצהרתי שחוזה המכר בוטל, ובהתאם זכאים הנתבעים להרשם כבעליה של הדירה, בכפוף לזכויות הבנק. בית המשפט המחוזי אף קבע בפסק דינו:

"התוצאה שאליה הגעתי איננה משביעה רצון, מפני שהדעת נותנת שהנתבעת (התובעת כאן – מ.צ.) עשויה להיות זכאית להשבת תשלומים שנעשו על ידה לבנק על פי הוראות חוזה המכר. אלא שפרט להעלאת טענה בעניין זה בכתב הגנתה, לא תבעה הנתבעת תשלומים אלה למקרה ותביעת התובעים תתקבל, ולכן לא יהיה מנוס בידה אלא לתבוע אותם בהליך נפרד ואין צורך לומר שאיני מביע כל עמדה בשאלת זכותה לקבל סכומים אלה מהתובעים (הנתבעים כאן – מ.צ.), במלואם או בחלקם".

בעקבות זאת הגישה התובעת תביעה זו, שבה היא תובעת השבה של הסכומים ששילמה לבנק בגין המשכנתה בהתאם לחוזה המכר.