ת"א 39617-03-12 מליבו בניה בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

1.עניינה של הבקשה שלפני בהארכת מועד להגשת תצהיר.

לטענת המבקשת (הנתבעת) רק לאחרונה עלה בידיה לגבות את תצהירו של פוירשטיין, שהינו עד שאינו בשליטת הנתבעת ועדותו מהותית להגנתה. לתמיכה בטענתה של המבקשת לנסיבות האיחור, הוגש תצהיר מצד בא כוחה.

2.המשיבה התנגדה לבקשה.

ראשית, טענה המשיבה שמדובר באיחור בלתי מוצדק ממועדים שנקבעו. אף הגשתו של התצהיר ערב ישיבת ההוכחות אינה ראויה ופוגעת בזכויותיה הדיוניות. שנית, לטענת המשיבה התצהיר מבסס טענה עובדתית חדשה שלא עלתה במסגרת כתבי הטענות, כך שמדובר בהרחבת חזית.

3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הריני להורות כדלקמן:

א.אין ספק כי הגשת ראייה נוספת בסמוך לפרק הבאת הראיות מהווה מחדל דיוני של ממש, הן מבחינת המועדים שנקבעו בהחלטות קודמות והן מבחינת תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 והן מבחינת החובה להגיש את הראיות כמקשה אחת [ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון, פ"ד מו(3) 738 (1992)].

ב.בענייננו, ניצב לפניי תצהירו של ב"כ הנתבעת המפרט את נסיבות הגשת התצהיר באיחור.

ג.בחנתי נסיבות אלה. יש בהן אכן ללמד כי אין מדובר בזלזול במועדים שנקבעו על ידי בית המשפט, אלא כורח שנוצר עקב מהלכים אל מול עד שאינו בשליטת המבקשת. בכל אלה יש להקהות מעט את עוצמת המחדל.

ד.יתר על כן, יש להביא במסגרת השיקולים כי מדובר בראיה שהמבקשת מעוניינת להגיש לתיק בית המשפט בטרם נשמעו עדי התובעת. במובן זה יש בידי המבקשת (התובעת) אפשרות (אם כי בדוחק) להיערך לגרסה שעולה מהתצהיר "החדש".

ה.באיזון כלל השיקולים הללו, אני סבור כי יש לאפשר למבקשת למצות את טענותיה, ובכלל זה להביא לפני בית המשפט את העד המבוקש, שתצהירו הוא שמצוי בלב ליבה של הבקשה דנן. את מחדלה של המבקשת ניתן לרפא בפסיקת הוצאות הולמות ומתן אפשרות למשיבה להשלים ראיותיה ביחס לתצהיר החדש.

ו.אשר לטענת המשיבה כי התצהיר מהווה "הרחבת חזית", שלא במסגרת כתבי הטענות, אציין כי לא שוכנעתי כי אכן כך היא. כעולה מתשובתה של המבקשת לתגובה, טענתה המרכזית של המבקשת הינה כי אין מדובר באירוע ביטוחי אלא ב"אירוע טבעי". התצהיר שבגינו הוגשה הבקשה דנן נועד לבסס טענה זו. מכאן, שאין הוא בגדר הרחבת חזית אסורה.